“עכשיו נפלתי”: אברהם מיכאל קירשנבוים, הלוחם שהציל את ימין משה

צילום: Amos1947, ויקיפדיה

מיהו אברהם מיכאל קירשנבוים, ומהו סיפור הצלתה של השכונה?

שעות הבוקר של יום שלישי, ה-10 בפברואר 1948, בשכונת ימין משה היו שקטות וקרירות. תרנגולות התרוצצו בין החצרות, תינוק בכה מאחד החלונות, ריח עצי הסקה עמד באוויר, אבל איש לא טעה בשגרה. בכל רחבי העיר סוערת המלחמה מזה למעלה מחודשיים, ואיש לא יודע מה יילד יום. בשכונת ימין משה, אל מול החומות, מתגוררות כ-150 משפחות יהודיות, ורק כלי נשק בודדים הוקצו להגנתה. אך אתמול נפצעו ארבעה מתושבי השכונה מירי צלפים מכיוון העיר העתיקה. אתמול גם פשטו 12 חיילי לח”י על בית טאנוס, שנמצא בין השכונה לשער יפו, ופוצצו את אגפו המערבי. 7 מהם נפגעו מאש האויב. רוח צינת הבוקר הירושלמית העלתה את ריחו השרוף של המרכז המסחרי בממילא, שפורעים ערבים בזזו והחריבו ב-2 בדצמבר האחרון. באותו יום נורא נלכד ניסן קירשנבוים, תושב ימין משה, בידי המון ערבי צמא דם ליד שער יפו, הוכה קשות ורק בקושי הצליח להיחלץ מידיהם ולהגיע הביתה כשהוא פצוע ובגדיו קרועים.

בבית משפחת קירשנבוים בימין משה רתח וקצף הקפה על הכיריים, ופנינה קראה לאחיה אברהם לשבת ולשתות לפני שייצא למשמרת בעמדה שלו, בפתח אחד משערי השכונה. צרור יריות נשמע ממרחק, מבטים מודאגים הוחלפו. שתיקה מעיקה עמדה באוויר. אברהם לגם מהספל עוד לגימה אחת, קם, חיבק את אמו מרים, חייך לפנינה, סידר שוב את רצועת הנשק, נשק את המזוזה ויצא.

בדרכו לעמדה חלפה בזיכרונו של אברהם דמותו האבהית של ר’ אריה לוין, מורו האהוב בישיבת עץ חיים. כשהיה בן 16 עזב את הישיבה כדי לעזור לאביו בפרנסת המשפחה, במכירת שמן בשכונת תלפיות, אבל היישוב היהודי נלחם אז על חייו, והוא לא היה מסוגל לעמוד מנגד. אברהם התגייס לחי”ש (חיל שדה של ‘ההגנה’), ומאז הוא חייל. מחשבותיו נדדו אל פרצופיהם של חבריו ליחידה, והוא כאילו שמע את קולותיהם וצחוקם. לפני כשלושה שבועות הוא ביקש, בלב כבד, לעזוב את יחידתו כדי להגן על שכונת ילדותו. שמעון ארמוזה, מפקד ‘ההגנה’ בשכונת ימין משה, הכיר אותו ואת כישוריו והטיל עליו את המשימה לאמן את צעירי השכונה ולהכשירם ללחימה. כשנפרד אז מחבריו ליחידה בחי”ש הוא לא העלה בדעתו שכעבור שלושה ימים בלבד ימצאו כולם את מותם ב’שיירת הל”ה’, בדרכם לגוש עציון הנצור (16.1.1948).

כשהגיע לעמדה, בדק אברהם שוב את ארגז התחמושת של מקלע הבְּרֶן שלו וסידר מעט את שקי החול. בתחילה היה נדמה לו שקולות הירי הבודדים והרחוקים הולכים ומתקרבים, אבל בשעה 10:00 כבר לא היה עוד ספק. מרגע לרגע גברו הצליפות מכל רוחב החזית המזרחית – משער יפו ועד אבו תור. גם ממערב לשכונה – ממלון המלך דוד ומאזור תחנת הרכבת – נפתחה אש כבדה, מנשקיהם של חיילים בריטים שהצטרפו למחבלים הערבים. סמוך לשעה 12:00 בצהריים חשכו עיניהם של המגינים בעמדות: מאות ערבים התגודדו ברחבת שער יפו והחלו להתקדם לעבר ימין משה בירי ובצעקות מחרידות. ‘בית עבדאללה’ – מבנה גדול מצפון לשכונה (בימינו – בית הקונפדרציה), שהוחזק בידי הבריטים כדי לחצוץ בין השכונה היהודית לאזור הערבי, נתפס עד מהרה בידי המחבלים, והם החלו להסתער ממנו על השכונה. המגינים הבודדים הצליחו להשיב אש ולבלום אותם, אחד מהם – דוד עוזיאל (אחיינו של הרב בן ציון חי עוזיאל), תפס רימון שהושלך אליו והספיק להשליך אותו בחזרה.

באותו זמן רץ אברהם קירשנבוים מעמדה לעמדה, מיקם את צעירי השכונה עם אקדחי ‘פראבלום’, הנחה אותם לא ליפול חיים בשבי, וירה אל עבר האויב מכיוונים שונים, עד שהתמקם בעצמו בעמדה מתחת לרעפים על גג אחד הבתים הצפוניים של השכונה, שם כבר עמד אחד הלוחמים – חיים עצוּר. בשעה 15:00, בעיצומם של חילופי האש, הוא הבחין בכמה עשרות ערבים המתקדמים במהירות לכיוון צפון-מערב השכונה. מבט נוסף הספיק לו כדי להבחין בדינמיט, במֵכלי בנזין ובשׂקים, והוא הבין מיד שהאויב בדרכו להצית את השכונה ולהעלותה באש על יושביה.

“חיים עצור הציע לפתוח מיד באש, אבל אברהם פעל בקור רוח”, סיפרה לי פנינה קירשנבוים, אחת מחמשת אחיו ואחיותיו של אברהם. את פנינה פגשתי בביתה בימין משה, בשנת 2014. היא הייתה מאחרוני תושביה הוותיקים של שכונת ימין משה, וזכרה את כל פרטי ההתרחשויות כאילו התרחשו אתמול. ” אברהם ידע שרק הוא לבדו חוצץ בין מאות המחבלים לשכונה, והתחמושת מוגבלת. הוא החליט להמתין עוד קצת עד שיתקרבו אל קו הבתים. באותו רגע שהתקרבו פתח את הניצרה והמטיר צרורות קצרים ומדויקים ממקלע הבְּרֶן אל חומרי הנפץ והבעֵרה שבידי הערבים. פיצוצים עזים נשמעו, להבות אש זינקו, עשרות גוויות התפזרו בשטח וכעבור זמן קצר החלו להישמע זעקות הפצועים. אלו שלא נפגעו נמלטו מהמקום באֵימה. מאוחר יותר התברר שבין ההרוגים היה גם מפקד הכוח הערבי עווד כליל אל-קווסמה” סיכמה פנינה.