“הקיץ בעיצומו, השמש מלהטת ובאויר החם נישאים הריחות, מרפרפים סביב, נוגעים ולא נוגעים בבן אדם […] הלכנו לאטנו ברחובות האבן. לא דיברנו בינינו. כל אחד היה מהרהר בשלו ושנינו קולטים את העיר אל תוכנו. היאך? אינני יודע להסביר. לפעמים ירושלים היא כמו בן אדם אהוב. כאילו יש לעיר חיים משלה, ואתה חושב עליה במושגים של … המשך לקרוא משה שפירא: האיש שהקדים את זמנו