מאה שנים להנחת אבן הפינה ל’כפר העברי’ נווה יעקב

הכפר העברי – נווה יעקב, 1925.

נווה יעקב נוסדה על אדמות שנגאלו בידי יהודים מירושלים. רכישת קרקע בצפונה של ירושלים, כמו גם באזורים אחרים בהר, בראשית המאה ה-20 לא הייתה עניין קל ואף סדרי הקרקעות ורישומם לא היו עניין פשוט כלל. לחלק מבעלי הקרקעות הערבים הייתה בעלות (‘קוּשָׁאן’) על שטח מסוים, אך בפועל החזיקו ועיבדו שטח גדול בהרבה. זאת, בין השאר, כדי להתחמק מתשלום מסים – שגובהם נקבע בהתאם לגודל החלקה. מלבד אתגרי המדידה, היה צורך למצוא את בעלי הקרקע החוקיים. פעמים רבות נרכשו תמורת סכומים נכבדים פיסות קרקע מצומצמות, שהסתכמו רק במאות דונמים והקשו על יצירת שטח גדול ורציף דיו להקמת יישוב חקלאי.

בין הפעילים ברכישת הקרקעות ל’כפר העברי’ נווה יעקב היה ר’ יצחק אביגדור אורנשטיין, שהתנסה זה מכבר בגאולת אדמות בצפון ירושלים ובמערבה, בגליל ובחוף. באחד מימי שישי בשנת 1923 לא שב הרב אורנשטיין לביתו עד לכניסת השבת, לחרדתם של קרוביו וחבריו, ולאחר שהגיע בישר בשמחה רבה על השלמת רכישת אדמות הכפר העברי. כך סיפר לימים הרב יהודה לֵיב פישמן מיְמון (לימים שר הדתות הראשון במדינת ישראל, ומחותמי מגילת העצמאות), שביקר במקום באותה תקופה: 

“אחרי שקרוביו בני ביתו ואנשי שכונתו גמרו את סעודת ליל שבת, כמנהג אנשי ירושלים הנוהגים לאחר שבת בסעודה וזמירות של שבת, החלו לדאוג לו ויצאו לשאול אודותיו. בבית חברו בהנהלת הכפר העברי נודע להם, כי הוא הלך משעות הצהרים עם ערבים מוכרי הקרקע לבית המתווך, יחד עם פקיד משרד ספרי האחוזה של הממשלה, ולקח אתו את חותמת האגודה כדי לגמור את הקניה ולכתוב את שטרי המכר. כשהלכו לשם פגשו אותו יוצא משם בפנים צוהלות, ולבאים לחפש קיבל בברכת ‘שבת שלום’ ו’מזל טוב’ כאחד. ב”ה [=ברוך ה’], קיימתי דברי חז”ל, כותבין עליו אונו [=שטר מכר] ואפילו בשבת” (ש’ אבן אור [אורנשטין], יומן הכותל המערבי, ירושלים תשכ”ח, עמ’ כח).

על הרב אורנשטיין, שנפל לבסוף במלחמה על הרובע היהודי, כתבנו כאן:

בית אורנשטיין: פיתרון תעלומת הבית הגבוה ברובע היהודי

אבן הפינה להקמת היישוב הונחה בח’ בתמוז תרפ”ד (10 ביולי 1924), ברוב עם ובנוכחות גדולי הרבנים מירושלים ומתל אביב וחברי המרכז העולמי של תנועת ‘המזרחי’. המעמד החגיגי התכבד בנוכחותו של ממלא מקום הנציב העליון, סר גילברט קלייטון (הרברט סמואל עצמו היה אז בחופשה בחו”ל).