“יום מיוחד לחינוך באקטיביות לאומית”: תהלוכת של ל”ג בעומר של יהושע אביזוהר

חתימת ידו של “י. אביזהר, י”ר [=יושב ראש] אגֻדת הדיירים, [תושב שכונת] בית הכרם, ירושלם”.

באוקטובר 1921 ייסד אביזוהר בירושלים המנדטורית את ‘הסתדרות השכנים’, שהפכה מאוחר יותר ל’אגודת הדיירים’. בין מטרותיה היו:

“להלחם ביוקר הדירות ובנִצוּל מצד משכירי הדירות. לסדר עזרה משפטית וסדורית עבור השכֵינים חברי ההסתדרות. סדור חברים לבנין בתים על יסודות מתנגדים לנִצוּל. הגנה על זכויות השכנים בהנהגת העיר ומוסדותיה” (תקנות השכינים של ירושלים, [ירושלים 1921], ארכיון מדינת ישראל [גנזך המדינה], תיק 834/60).

אביזוהר חתם, כחבר מרכז הסתדרות המורים, על ‘קול קורא’ להקדיש –

“את יום ל”ג בעומר בתור יום מיוחד לחִנוּך באקטיביות לאומית, בתוכן ובצורה המתאימים לתקופת היצירה והבניָן. ויהא מעתה ל”ג בעומר, יום זכרון לתלמידי רבי עקיבא שהקריבו את חייהם לשם גאולת העם, ליום התלמידים לסיוע בעבודה בעם לקרן הקיימת לישראל, לחג הפעולה העצמית של התלמידים בעבודת הגאולה” (“אל המורים העברים בכל תפוצות הגולה: קול קורא מאת המרכז והמועצה של הסתדרות המורים בארץ ישראל”, דאר היום, 8.4.1926).

חתימתו על מניפסט זה לא מותירה ספק באשר לזהותו הציונית של אביזוהר. פעילות ‘אגודת הדיירים’ הובילה ליוזמה להקמת שכונה חדשה ממזרח לירושלים, ליד הכפר אבו דיס. את סיפורה של שכונה זו – שלא קמה לבסוף – חקרתי בעבר (“‘כאן תקום השכונה שלנו’: השכונה שלא קמה ממזרח לירושלים בתקופת המנדט הבריטי”, מחקרי יהודה ושומרון, לא, 1 [2022], עמ’ 73-45), אבל עליה לא אכתוב כאן, כדי להתמקד בדמותו הייחודית של אביזוהר. רק אציין, ששבועות ספורים לאחר ניסיון לשיווק מגרשים, לקראת ל”ג בעומר תרפ”ו (2.5.1926), יזם אביזוהר ביקור המוני באבו דיס. על קורות אותו יום, שבו ניהלו חברי האגודה מסע רגלי משכונת בית הכרם ועד אדמות השכונה באבו דיס, סיפר אליעזר שמאלי:

“למורנו אביזוהר היו עיניים כחולות ותמימות כעיני ילד קטן, ובדבריו החמים והשקטים היה מלהיב אותנו ומעורר את כולנו לעשות למען גאולת אדמה בהרים אשר מסביב לירושלים הקטנה והחנוקה […] ביום היה מורנו מלמד אותנו טבע בבית המדרש למורים בירושלים, ובערב היה הולך אתנו למאה שערים ולמחנה יהודה, סר אל בתי המלאכה ונכנס לחנויות, מעלה בת צחוק על פניו ואומר: “שלום! אני רוצה להשיג בשבילכם אדמה”. “על [בית הקברות ב]הר הזיתים?” היו אנשים שואלים וצוחקים. “לא, על הר אשר נחיה עליו, נבנה עליו בתים וניטע עצים לידם, והילדים ישחקו בצִלם וישמחו”, היה מורנו עונה וצוהל […] הקהיל מורנו הטוב את כל אלה שנרשמו בפנקסו ואשר רצו בבית קטן וגינה לידו. מכל צד ועבר נהרו אליו בעלי מלאכה ופקידים, חנוונים ופועלים. כולם היו לבושים בגדי חג יפים. ולא לבדם באו אל אביזוהר, אלא גם את נשותיהם וילדיהם הביאו אתם, וגם את הוריהם הזקנים. וכולם נשאו בידיהם סלי מזון […] יצאנו כולנו לערוך סיור ומדורה [של ל”ג בעומר] בחלקת האדמה הגדולה […] לא ניפנפנו בדגלים ולא נשאנו נאומים. הלכנו ושרנו שירים עבריים וציוניים […] השכונה החדשה עוד לא נראתה בסיורנו זה, כי טרם נבנתה. אך הנוף אשר נפרשׂ לרגלינו ממרומי ההר היה מקסים ממש. מצד אחד – הר הצופים. מצד אחר הרי “מעלה האדומים” אשר בספר יהושע. ובצד מזרח – הרי עבר הירדן. והכל עטוף ערפילים כחלחלים, מרטטים ומרחפים, ונעלמים במרחקים. תאווה לעיניים ממש […] “האם זאת נחלתנו?!” שאלו רבים בהתרגשות, כשהם כורעים על פני האדמה ונושקים אותה בהתרגשות. הנה סימני התחומים שלנו”, ענה מורנו אביזוהר והוא קורן כולו מאושר. “כאן תקום השכונה שלנו, ובה נבנה לנו בתים ונשב איש תחת גפנו ותחת תאנתו…” שרנו ורקדנו. פרקנו את חבילותינו מעל גבי החמורים והפרדים, והתיישבנו משפחה משפחה – על אבני המקום. הילדים ערכו את העצים, שרו שירים ואמרו להעלות את מדורת ל”ג בעומר… אך פתע פתאום […] המון ערבי מסוער ומזעיף פנים הקיף אותנו סביב סביב. הם צעקו: “הסתלקו מכאן, ואל תעלו מדורות על אדמותינו!” ואיימו עלינו במקלות… הם שיסו בנו את  כלביהם והמטירו עלינו אבנים… השארנו את העצים ואת סלי המזון והתחלנו לסגת אט אט לעבר ירושלים בצער ובבושת פנים… ואביזוהר מורנו היה מסכן מאוד!… המורה הטוב והתמים הליט פניו בידיו – ובכה. מרוב צער ובושה בכה ממש כילד קטן” (שמאלי, זהב בירושלים, עמ’ 278-274).

כמי שהתמחה בבוטניקה, לימד אביזוהר מדעי הטבע בבית הספר אליאנס ובבית המדרש למורים, חיבר מפתח לזיהוי צמחים (מוסף לילקוט הצמחים, ירושלים ת”ש) וגיליונות מידע על צמחים (מצמחי הארץ: חודש חודש וצמחיו, ירושלם תרצ”-).