גיליון 262, סיוון תשפ”ה
בשנת 1873, כשכבר היה ר’ אברהם אבלי קוֹסוֹבְסקי בן 86, נולד לו בנו השלישי מאשתו השנייה. הוא היה מחכמיה המופלגים של ירושלים – אב בית הדין האשכנזי ומרבני ישיבת עץ חיים ובית הכנסת ‘החורבה’. כשאשתו, העטיל הענע, גילתה לו שהיא מתפללת שיזכה להאריך ימים ולחגוג עם הרך הנולד את בר המצווה שלו, הבטיח לה שהוא גם יעמוד בחופתו וגם יהיה הסנדק של בנו. וכך היה. הוא נפטר בירושלים בשנת 1895, בגיל 108.
הרך הנולד היה חיים יהושע קוסובסקי, ודברי התורה הראשונים שקלטו אזניו היו תלמודו של אביו בשעה שנענע את העריסה שלו, בביתם שבשכונת בתי מחסה. בתוך שנים לא רבות עמדו דברי התורה שלו בזכות עצמם, והמלמדים בתלמוד התורה עץ חיים הסכימו כולם – זהו עילוי אמיתי! מספרים, שהרב שמואל סלנט, רבה של הקהילה האשכנזית בירושלים, נכנס פעם באשמורת הבוקר לבית הכנסת ‘החורבה’ ומצא את חיים יהושע הצעיר שקוע בלימודו. הוא עמד לידו שעה ארוכה, והלה כלל לא הרגיש ברב שעומד לידו. הרב סלנט התפעל כל כך מהתמדתו ושקידתו של עלם החמודות, עד שציווה להקצות לו חדר מיוחד ליד כיפת בית הכנסת.
אלא שלא כל מוריו ומכריו הביטו בחיים יהושע קוסובסקי בעין טובה. באותה תקופה חרדו אנשי היישוב הישן מפני גילויים חדשים של קדמה ולאומיות, שאיימו על עולמם המסורתי והמסוגר. לנער המחונן היו דרכי חשיבה עצמאיות מדי לטעמם, ומאז שעמד על דעתו התעקש לדבר בעברית, ובעברית בלבד. תחיית השפה העברית הייתה מזוהה עם אנשי ההשכלה והיישוב החדש, ובעיני רבים בסביבתו של קוסובסקי הם היו לזרא. בשנת 1899, כשהיה בן 26 בלבד, כבר פרסם ספר לימוד לכללי הדקדוק והשפה – יד הלשון.
ספר זה התברך בהסכמה של מנהיג העדה החרדית בירושלים, הרב יוסף חיים זוננפלד:
הסכמה זו מעידה על ההערכה הרבה למחבר הספר, אבל היא מפתיעה, שכן הרב זוננפלד היה מן המתנגדים הבולטים להחייאת השפה העברית מבית מדרשם של אליעזר בן יהודה וחבריו, ואכן הוא הבהיר את המלצתו: “ולזכותו לישב השקט על התורה והעבודה בקודש, עדֵי נזכה לעת ישפוך ה’ את רוחו על כל בשר, ויבינו הבנים והבנות עם פרי קודש הִלולים טהרת לשון קודש, ולא לכנו'[תה] לשון עבר”. הווה אומר: רק באחרית הימים תחזור שפת הקודש למעמדה המקורי, לא זו השפה שיש המכנים אותה “לשון עֵבֶר” – עברית. והמבין יבין…
בשנת 1907 הדהים הרב קוסובסקי את חבריו כשפרסם את תורת החשבון – ספר לימוד מתמטיקה, מקצוע שהיה מזוהה עם ההשכלה שהייתה כה מתועבת לטעמם של קנאי ירושלים. גם ספר זה נכתב על טהרת העברית, אבל בסגנון מסורבל וקשה להבנה גם לתלמידי 5 יח”ל. הנה הצצה אקראית לספר… שיהיה בהצלחה:
כאשר הקים דוד ילין בשנת 1913 את הסמינר העברי למורים, נמנה הרב חיים יהושע קוסובסקי עם מוריו הראשונים וכאשר נוסדה האוניברסיטה העברית בשנת 1925 הוא צֻוות לסגל הוראת התלמוד, אף על פי שלא היה בידו תואר אקדמי. הוא האמין בערך תחיית העם העברי באדמתו, והזדהה עם התנועה הציונית. יחד עם זאת, ובכל אותה עת, לא זנח הרב קוסובסקי את תלמודו, המשיך לשקוד על התורה ופרסם ספרי פירושים וחידושים לתלמוד הבבלי והירושלמי – מעייני הישועה, מבשרת ירושלים ועוד.
הרב חיים יהושע קוסובסקי (ארכיון הספרייה הלאומית).
אבל כל זה עדיין אינו העיקר. מפעל חייו של הרב קוסובסקי היה הקונקורדנציות – רשימה בסדר אלפביתי של כל המילים הנזכרות, בצירוף הפנייה לכל אחת מהן – בתחילה למשנה, ואחר כך לתוספתא, לתרגום אונקלוס ולתלמוד הבבלי. מדוע לא קונקורדנציה לתנ”ך? משום שחיבור עברי כזה נדפס לראשונה זה מכבר, כ-550 שנים לפני זמנו של הרב קוסובסקי (ר’ יצחק נתן, מאיר נתיב, ויניציא שכ”ד).
‘אוצרות’ הרב קוסובסקי על מדף הספרים באולם הקריאה (יהדות) בספרייה הלאומית בירושלים.
את ההשראה לרעיון הקונקורדנציה למשנה קיבל הרב קוסובסקי מר’ יעקב שכביץ (או בשמו הספרותי יעקב הכהן ש”ך), תלמיד חכם, מאבות תנועת המזרחי, ממייסדי המושבה גדרה:
“[…] שעה שהיו מסובים בסעודת שמחה, בחתונת אחד מבני משפחת הרב קוק ז”ל ביפו. בין המסובים היה גם ר’ יעקב שכביץ, תלמיד חכם ואיכר, איש גדרה, שאף בהיותו רוכב על חמורו להלוך מגדרה לראשון לציון, היה שונה בתורה ומעלה חידושי תורה, שאמר: ‘אוי, מי יתן לנו קונקורדנציה למשנה, דוגמת היכל הקודש למנדלקרן [=קונקורדנציה לתנ”ך, נדפסה בלייפציג ב-1896]!’. רגע עמד הרב קוסובסקי. שתק. יצא לחצר, ומשחזר אמר-נדר: ‘הריני נוטל על עצמי’… אכן, מאז עברו ימים רבים, רצופי תלאה, ימים שהרב קוסובסקי אף סידר בעצמו את אותיות הדפוס ובעזרת פועל דפוס אחד […] וכאותו צוק איתן העומד בפגעי הטבע כן שׂרה האיש בעוז רצון עם המצוקה לפת לחם. לחם לעברית, בדבקות לאמת, בדריכותו לעניני ציבור” (א”ח אלחנני, “עם הרב ח”י קוסובסקי”, דבר, 1.8.1958).
ואכן, הרב קוסובסקי שקד על הדפסת הקונקורדנציה למשנה בעמל רב ובמחסור כספי קשה. כאשר הופיע החיבור לראשונה בירושלים בשנת 1914, הוא עורר התפעלות והערכה רבה. באותה עת פרצה מלחמת העולם הראשונה, וירושלים שקעה במשבר עמוק וקשה. הרב קוסובסקי גויס בכפייה לצבא התורכי, ועסק בעבודות ניקיון רחובות. לאחר המלחמה הוקמה קרן תמיכה במפעלו הספרותי, והוא המשיך והוציא לאור את שני הכרכים של אוצר לשון המשנה – הקונקורדנציה למשנה, ששת הכרכים של אוצר לשון התוספתא – הקונקורדנציה לתוספתא, וארבעת הכרכים של אוצר התרגום – הקונקורדנציה לתרגום אונקלוס. אחר כך המשיך בעריכת הקונקורדנציה לתלמוד עד שהמוות השיגוֹ, כשהוא באות מ’.
מכתב הוקרה מאת המשורר חיים נחמן ביאליק אל הרב חיים יהושע קוסובסקי, 1927. ארכיון בית ביאליק, הספרייה הלאומית.
מכתב הוקרה מאת הסופר ש”י עגנון אל בנימין קוסובסקי, בנו של הרב חיים יהושע, 1970. ארכיון עגנון, הספרייה הלאומית.
את כל זמנו הקדיש הרב חיים יהושע קוסובסקי למפעלו הספרותי, כפי שהעיד פעם בעצמו:
“אין לי פנאי למנוחה. לכן אינני משיב למכתבים שמגיעים אלי זה עשרות בשנים ממקומות רבים בעולם. כמעט שלא כתבתי דבר מחוץ לפתקאות אלו לקונקורדנציות וכמה ספרים בעניני חשבון, הנדסה, אסטרונומיה, דקדוק ועניני לשון” (י’ אמיר, “‘המשולח’ לא הצליח…”, מעריב, 15.6.1951).
הרב קוסובסקי התיישב בשכונת קריית משה בירושלים. בשטח שבו עמד ביתו נבנה לימים בניין מגורים משותף, כיום ברחוב שושנה פוליאקוב 15. הוא היה מוותיקי המתפללים בבית הכנסת המרכזי בשכונה – אוהל יצחק. שמו הונצח ברחוב בית הכנסת.
האיש שהקדים את תוכנות מאגרי הספרים במחשב נפטר שבע ימים וספרים בגיל 87, בשנת 1960, ונטמן בהר המנוחות.
משה ובנימין, בניו של הרב קוסובסקי, המשיכו במפעל חייו. בנימין השלים את אוצר לשון התלמוד – סידור הקונקורדנציה לתלמוד הבבלי, בעוד משה ערך את אוצר לשון תלמוד ירושלמי – הקונקורדנציה לתלמוד הירושלמי.
