בפינה הצפונית-מערבית של חומת העיר העתיקה, ממש מול כיכר צה”ל של ימינו, משתרעת גינת דשא שקועה במעין בור גדול. זהו שריד לחפיר – תעלת הגנה רחבה, שהגנה על מגדל מבוצר אשר קידם את פניהם של הבאים אל העיר ממערב והתנשא מעל גיא בן הינום. המגדל נבנה כנראה בתקופה המוסלמית המוקדמת, ושימש גם את הצלבנים, שאולי שיקמו אותו.
בחפירות שנערכו בשנים 1972-1971 נחשפו יסודותיו של המגדל, שנבנה באבנים אדירות. החומה העות’מאנית (של ימינו) ‘ניצלה’ את התשתית הזו, ונבנתה על גביה. המשכו של המגדל נחשף מתחת למבנה קולג’ דה-פְרֶר מצִדָה הפנימי של העיר העתיקה, והתברר שמידותיו היו 35X35 מטרים. זהו מגדל טנקרד.
החפיר ונדבכי היסוד של מגדל טנקרד, מתחת לפינה הצפונית מערבית של חומת העיר העתיקה. המבנה הבולט מעבר לחומה – בית הספר הקתולי דה-פְרֶר (מקור: Nettadi, ויקיפדיה).
טָנְקְרֶד זכור לרע, כאחד מן המצביאים שהובילו את מסע הצלב הראשון מאירופה לארץ ישראל. המסע, שזרע הרג וחורבן בקהילות היהודים שנקרו בדרכם של הצלבנים, הסתיים בקיץ 1099 עם כיבושה של ירושלים וטבח תושביה היהודים והמוסלמים. תחת השגחתו של טנקרד, רוכזו השבויים והניצולים האומללים ברחבת הר הבית, בהמתנה לגורלם הנורא:
והרבה יהודים אשר נלקחו בשבי חיים היו מסביב להיכל […] ועל פי פקודתו של טנקרד נתנו שלושים בעד מטבע זהב, ולעגו להם מאד. והרבה מאלה שנקנו [לעבדות] הוליכו אותם מעבר לים, לאָפּוּליָה [בדרום איטליה]. מהם שהטביעו בים, מהם שהתיזו את ראשיהם. ואת כל המתים ההם אשר צברו קודם – שׂרפו (בלדריך מדוֹל, על פי: ב’ דינור, ישראל בגולה, ב, 1, תל אביב וירושלים תשכ”ה, עמ’ 411).
את זכרו של טנקרד הנציחו הצלבנים במגדל שקראו על שמו (Turris Tancredi), אולי משום שזהו המקום שבו ריכז את חייליו במצור, לקראת הפריצה אל העיר.
תכנית מגדל טנקרד, מתוך: ד’ בהט ומ’ בן ארי, “החפירות בכיכר צה”ל”, קדמוניות, ה (1972), עמ’ 119.
במסורת המוסלמית מימי הביניים נקרא המגדל על שם… גָּלְיָת (קלעת גָּ’אלוּד), כן – הענק הפלישתי מגת. מה לגלית ולירושלים? אלמֻקַדָסִי, הגאוגרף המוסלמי שתיאר את ארץ ישראל לא מאוחר משנת 985, מסר על זיהוי מקום הקרב בין דוד לגלית, דהיינו את עמק האלה, במקום הזה. שכונה שהייתה בפינת העיר העתיקה, מצִדה הפנימי כמובן, נקראה בעבר אלג’ואלדה, אולי על שם מסורת זו. מן המוסלמים התגלגלה המסורת אל היהודים, וכך למשל מופיעה “מצודת גלית” במפה עברית משנת 1921:
ירושלם והסביבה הקרובה, [ירושלים 1921] (אוסף המפות על שם ערן לאור, הספרייה הלאומית, ירושלים).
רגע, מדוע שאלנו “מה לגלית ולירושלים”? הרי במקרא מסופר שראשו האימתני נלקח לירושלים בידי הנער האדמוני שכרת אותו:
וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם, וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ (שמואל א יז, נד).
ר’ יוסף קמחי, פרשן המקרא מפרובאנס (נפטר ב-1170), ואביו של פרשן המקרא הנודע ר’ דוד קמחי (רד”ק), פירש שירושלים שנזכרה כאן היא נוֹב עיר הכהנים, משום שליָמים נמצאה בה חרבו של גלית (שם כא, י) (רד”ק, שמואל א יז, נד). זהו רעיון קשה ואולי אף מוזר, אבל נראה שנועד לפתור מצוקה פרשנית קשה לא פחות: איזה תפקיד ממלאת ירושלים בשלב זה של הסיפור, כשדוד עודנו רועה אלמוני מבית לחם, וירושלים עודנה עיר יבוסית? האם רומז לנו הכתוב על תכנית מסתורית שהייתה בראשו של דוד כבר בשלב מוקדם זה, לרשת את מקומו של שאול ולהפוך את ירושלים לבירת הממלכה המאוחדת שבראשותו?
1.2021
