גיליון 271, אלול תשפ”ה
חלוצי ענף המלונאות הוותיקים בירושלים (כמו קמיניץ, אמדורסקי ועוד) החלו את דרכם כבתי תמחוי לנזקקים, ולא כבתי עסק. זו הייתה גם ראשיתו של מלון ורשבסקי, מן המלונות המוכרים במרכז ירושלים במאה ה-20. הוא נוסד בשנת 1905 בידי יעקב יוסף הרלינג כבית תמחוי, כנראה ברחוב לייב דיין בשכונת בית ישראל. ‘בית אוסף נידחים’ הוא קרא לו. מי ירצה להתארח באכסנייה שאוספת נידחים? מי שאין לו ברירה אחרת…
בשנת 1910 עברה האכסנייה על נידחיה לרחוב דבורה הנביאה. הרלינג הבין, כנראה, שגם כדי לעשות מצוות צריך פרנסה והחליט לשכלל את בית החסד לבית עסק. הוא גם הבין שכדי להצליח עליו לשנות את המותג ולכן קרא לו מעתה מלון ורשבה. ורשבה היא וַרְשה בהגייתה הפולנית (Warszawa) – עיר מוצאו של הרלינג.
כעבור זמן נדד המלון לרחוב שבטי ישראל, ונקרא מעתה ורשבסקי – מאותה הסיבה עצמה. בשנת 1927 הלך יעקב ורשבסקי לעולמו. כך ספדו לו:
מתוך: יצחק יהודה ספיר, שרגי נהורא, פתח תקוה תרפ”ז, עמ’ 87-86.
רחל, אלמנתו של יעקב הרלינג, המשיכה לנהל את המלון, בסיועו של בנם אליעזר דב. בשנת 1928 הם שכרו בניין פינתי מפואר בן שלוש קומות מבעליו – ערבי נוצרי בשם סבא אל-אערג’ – ברחוב יפו 36 פינת רחוב מליסנדה (כיום הליני המלכה), והסבו אותו לבית מלון.
מלון ורשבסקי ברחוב יפו 36, שנות ה-30 של המאה ה-20.
ימי מלחמת השחרור, 1948: מחסום אבנים ברחוב יפו מול הכניסה למלון ורשבסקי-הרלינג (מקור לא ידוע).
כאן יכולנו לסיים את הסיפור הירושלמי, עם המלצה להתארח במלון (שנסגר זה מכבר… בשנת 1966). אבל פה הסיפור רק מתחיל להסתבך, כי אם הייתם מתקשרים לפקיד הקבלה במלון ורשבסקי ברחוב יפו, ייתכן והייתם באמת מגיעים למלון ורשבסקי ברחוב יפו, אבל זה שמרוחק ארבעה בניינים מהמלון שביקשתם.
מוזר? מאוד מוזר. לכן, כדי להסביר, הבה ניפרד ממשפחת הרלינג ונכיר את משפחת ורשבסקי:
שמואל מרדכי אלתר ורשבסקי נולד בפולין בשנת 1837, וכשהיה בן 3 עלה עם הוריו ארצה. שֵׁם משפחתו היה על שום מוצאה – בעיר ורשה, אם כי הם עלו דווקא מברדיצ’ב שבאוקראינה. משבגר היה פעיל ציבורי בולט בחברת החסידים הירושלמית – שמש בית הכנסת ניסן בק ברובע היהודי, חבר באגודות, עורך רישומי מפקדים ועוד. הכול הכירוהו כ’ר’ אלתר מוּכְתר’. שלושה בנים ובת נולדו לו בירושלים. טודרוס, שנולד ב-1877, היה בנו השני, וכמו אביו התמסר גם הוא לעסקי ציבור וכונה גם הוא ‘מוכתר’. לאחר מלחמת העולם הראשונה חכר טודרוס ורשבסקי את החאן בשער הגיא, ופתח בו – בשותפות עם יצחק רוקח ובנו שמעון – בית הארחה לעוברי הדרכים, שסיפק ארוחות קלות וטיפול בבהמות. הוא עבר לגור שם עם בני משפחתו (ראו: ש’ הלוי: “הדרך והפונדק”, עתמול, ו [5] [1981], עמ’ 5-3).
בשנת 1921 חזרה משפחת ורשבסקי לירושלים, וטודרוס ייסד מלון ברחוב סנט פאול (כיום רחוב שבטי ישראל). בספר הכתובות (“אדריסאות”) הירושלמי כל ירושלים של שנת 1921 (פרסומת בעמ’ 71) הוא מתואר כמלון שבהחלט לא מיועד ל’נידחים’:
בשנת 1926 עבר מלון ורשבסקי לרחוב יפו 44 – מול כיכר ציון, בשכירות מבעליו האחים עזרא ופינחס קוקיא. טודרוס ורשבסקי לא העלה על דעתו שבתוך שנתיים יגיעו ההרלינגים ויקימו את… מלון ורשבסקי, במרחק של פסיעות קלות מהמלון שלו. כיצד יסתדרו שני בתי מלון בעלי שם זהה בשכנות טובה?
למרבה המזל, נפתרה הבעייה בקלות. טודרוס ורשבסקי, שכנראה לא רצה להסתכסך עם שכנו הוורשאי, פשוט שינה את שם המלון שלו למלון תל אביב – אולי בהשראת הסיפורים על עיר הפלאות הצעירה, ששמע מלקוחותיו בחאן שער הגיא, אולי בהשראת חברו שמעון רוקח, שהיה ממייסדי תל אביב, ונפטר זה מכבר (בשנת 1922).
“מלון תל אביב ט. ורשבסקי”. שנות ה-30 של המאה ה-20. עיבוד בצבע: תמר הירדני.
הזמנה לנשף ריקודים על הגג של מלון תל אביב ורשבסקי (אוסף הספרייה הלאומית).
לאחר מותו של טודרוס ורשבסקי (1940) עבר מלון תל אביב לניהולו של בנו, שאול, ואחר כך לניהול בתו של שאול – אסתר לנדנר ובעלה יהושע. לימים עבר המלון גלגולים שונים, ומאוחר יותר הוסב שמו למלון רון, ואחר כך למלון מנורה. בן אחר של טודרוס, ישראל ורשבסקי, הקים בשנות ה-30 את מלון אטלנטיק ברחוב בן יהודה פינת רחוב מרדכי בן הלל. המלון חרב בפיצוץ מכונית התופת שהניחו הבריטים ב-22 בפברואר 1948.
שוטר תנועה ונהג ברחוב יפו, מול מלון רון. שנות ה-70 של המאה ה-20 (מקור: פייסבוק, Jerusalem Info).
ועוד פרט אחד: טודרוס ורשבסקי רכש בשנת 1935 שטח אדמה כדי לבנות מלון נוסף, ברחוב אגריפס 4. מאורעות ‘המרד הערבי הגדול’ (1939-1935) בלמו את היוזמה, והוא נאלץ למכור את הפרויקט למשפחת קוקיא. המלון נבנה לבסוף, ובניו של ורשבסקי – אברהם ומרדכי, שכרו אותו מידי קוקיא וניהלו אותו.
