“בית שמואל הרמתי”: בית הכנסת הקדמון בקבר שמואל

לפי עדות נוספת, שנמסרה סמוך לזמנו של ר’ משולם מוולטרה, היהודים שפקדו את קבר שמואל סבלו מהתנכלויות מצד המוסלמים. יצחק לטיף, נוסע יהודי מאנקונה שבאיטליה, ביקר גם הוא בקבר שמואל בשנות ה-80 של המאה ה-15, וסיפר על אגדה ששמע במקום:

“עוד סיפר לי זקן זה: פעם אחת החדילו הערביים את היהודים מליכנס בטרקלין של קברו של שמואל הנביא להתפלל. קם עליהם הצדיק הזה [שמואל] זלה”ה [=זכרו לחיי העולם הבא], וחָנַק בגרונו למחדול [!] היהודים מלבוא בתפילתו, ואמר לו: תחזיר המפתח ליהודים וישקדו על פתחיי, כי הם בניי, לא אתם. מיד החזיר. וזה שמעתי אני בהיותי שם. ונרות דולקים תמיד, והערביים מתנדבים ודולקים” (א’ יערי, אגרות ארץ ישראל, תל אביב תש”ג, עמ’ 96).

אמנם לטיף הדגיש בסוף דבריו חיים בדו-קיום בין מוסלמים ליהודים בקבר שמואל, אבל האגדה על שמואל הנביא שנחלץ מקברו בכבודו ובעצמו להגן על זכויות היהודים מעידה על התפרצויות של איבה. יש להניח שקיומו של בית כנסת לצד מסגד היה לצנינים בעיניהם של גורמים מסוימים, והם ביקשו לסגור אותו כשם שדרשו באותם ימים לסגור את בית הכנסת היחיד בירושלים (זה המכונה בימינו בית הכנסת הרמב”ן), שהתקיים אף הוא בצלו של מסגד.

אבל בית הכנסת בקבר שמואל המשיך להתקיים גם לאחר סילוקם של הממלוכים בידי העות’מאנים בשנת 1517. בראשית התקופה העות’מאנית ביקר בארץ ר’ משה באסולה, אף הוא נוסע יהודי מאנקונה שבאיטליה, וכך הוא העיד:

“יום ראשון של חנוכה רכבתי לרמה רחוק מירושלים ו’ מילים […] שם ארמון גדול בנוי מעליות על קבר שמואל הנביא ע”ה [=עליו השלום], אומרים שהוא בניָן רומאני [=רומאי, כלומר נוצרי], ובקצה הבית יש דירה א'[חת] ליהודים שמתפללים בה, ומדליקים נרות לכבוד הנביא ע”ה, כי יש להם קבלה [=מסורת] שאחרי הכֹּתל שמתפללים כנגדו שם המערה וקבר הנביא, ויש שַׁמָּשׁ שמחזיק המפתח, והולך שם בכל יום ב’ וה’ להדליק בו נרות” (מ’ באסולה, מסעות ארץ ישראל [מהדורת י’ בן צבי], ירושלים תרצ”ט, עמ’ 56-55).

גם ר’ משה באסולה העיד על “שמש שמחזיק מפתחות”, יותר מ-40 שנה אחרי זמנם של השמשים הוותיקים אליה ומשה בן שמואל. יהודים הוסיפו לפקוד את קבר שמואל ובית הכנסת שלידו גם בדורות הבאים, אבל גם התנכלויות המוסלמים לא פסקו, עד שבסופו של דבר, בשנת 1730, נאסרה הגישה היהודית לקבר שמואל בידי איש הדת המוסלמי מוחמד אל-ח’לילי (י’ בן צבי, “ישוב יהודי ליד קברו של שמואל הנביא”, ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ז [תש”ג], עמ’ 12). יהודים שבו לפקוד את קבר שמואל רק כעבור 237 שנה, כאמור, בשנת 1967.

בשנים 1999-1992 התקיימו חפירות הארכאולוגיות נרחבות סביב קבר שמואל, בראשותו של קצין מטה ארכאולוגיה בצה”ל ד”ר איציק מגן. בין הממצאים המגוונים שנתגלו, הופתעו החוקרים למצוא שני חפצים שאינם שכיחים כלל וכלל בתגליות ארכאולוגיות: אצבע לקריאה בתורה ושופר. חפצי התפילה היהודים תועדו בדיווח המדעי של החפירות, אבל ללא ציון תיארוך.