בור ירמיהו ו’חצר המטרה’: עיון בתולדותיה ובטיבה של מסורת ירושלמית

צריח המסגד בכניסה לחצר המטרה. צילום: ד”ר דותן גורן, באדיבות רון פלד, אתר allaboutjerusalem.

לפי מסורות קדומות של יהודים, נוצרים ומוסלמים זוהי חצר המטרה – המקום שבו נכלא הנביא ירמיהו זמן קצר לפני חורבן ירושלים:

“וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, אֲשֶׁר בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה. אֲשֶׁר כְּלָאוֹ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר: מַדּוּעַ אַתָּה נִבָּא לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה’ הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ” (ירמיה לב, ב-ג).

ירמיהו זעק נואשות על מצבה המוסרי של ירושלים ושל מנהיגיה, והוא התריע מפני האסון הקרֵב ובא. דבריו הכעיסו את המלך ופקידיו, והם התנכלו לו בניסיון להשתיקו. באופן מילולי, “מַּטָּרָה” היא מילה מן השורש נ.ט.ר: נטירה היא שמירה, ו’חצר המטרה’ אינה אלא חצר השמירה, היינו בית הכלא, ואין תא כליאה שמור ומבודד יותר מבור מים עזוב. לבור שבחצר המטרה הושלך ירמיהו הנביא:

“וַיִּקְחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ בֶן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיְשַׁלְּחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים, וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט, וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט… וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אֵת עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר: קַח בְּיָדְךָ מִזֶּה שְׁלֹשִׁים אֲנָשִׁים, וְהַעֲלִיתָ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִן הַבּוֹר, בְּטֶרֶם יָמוּת…” (שם לח, ו-י).

נבואת ירמיה התגשמה כעבור זמן קצר, ואת המולת הקרב, בשעה שפשטו הבבלים על העיר, הוא שמע מן הכלא: “וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, עַד יוֹם אֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם” (שם, כח). לאחר מכן נמצא בין השבויים, “וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה” (שם מ, א). נבוזראדן, שר הטבחים הבבלי, שחרר אותו מן הכבלים, אבל – על פי המדרש – נפשו של הנביא יצאה אל הגולים האומללים:

“והיה ירמיה רואה כת של בחורים נתונים בקוֹלָרין [=בכבלים] ונותן ראשו עמהם, ונבוזראדן בא ומעבירו. וחוזר ורואה כת של זקנים שְׁלוּלים בשלשלאות ונותן צוָארו עליהם, ובא נבוזראדן ומעבירו מהן” (מדרש רבה, איכה, פתיחתא לד).

היכן הוא בור הטיט של ירמיהו בחצר המטרה? על פי הכתוב, ב”בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה” – לכאורה בתחומי הארמון המלכותי, אבל לא כך הועבר במסורות הדורות. המסורת ההיסטורית הראשונה בעניין זה אינה יהודית. היא מוכרת מכתבי תיאודוסיוס, נזיר שחי בארץ ישראל במאות ה-6-5:

“מבית כַּיָפָא אל הפריטוריום של פילָטוּס בערך 100 צעד. שם כנסיית סוֹפְיה הקדושה. לידה הושלך ירמיהו הקדוש אל הבור […] מבריכת השילוח אל הבור שאליו הושלך הנביא ירמיהו 100 צעדים. בריכה זו נמצאת בתוך החומה” (א’ לימור, מסעות ארץ הקודש: עולי רגל נוצרים בשלהי העת העתיקה, ירושלים תשנ”ח, עמ’ 184-183).

בתקופה הביזנטית זוהה “הפריטוריום של פילטוס” (מקום המשפט של ישו) באזור הגיא, צפונית לרחבת הכותל של ימינו. על פי תיאור זה, בור ירמיהו זוהה במורד הגיא, בואכה בריכת השילוח. אם תבואו בשער הכניסה למרכז המבקרים עיר דוד, ותפנו שמאלה אל גן האירועים, תוכלו להבחין בפתח בור מים. בור זה מכונה ‘בור ירמיהו’, והוא אכן נמצא בסביבתו של הבור שזוהה כך בתקופה הביזנטית, אלא שאין ביניהם כל זיקה. ה’זיהוי’ של ימינו הוא תיירותי בלבד, ולא ‘דתי’.