אחד מרגעי הנחת של חוקר, הוא מידע שנוחת עליו בהפתעה ומשלים את התמונה החלקית שהייתה מוכרת לו. אני רוצה לשתף אתכם ברגע אחד כזה:
בשנת 2012 פרסמתי מחקר מקיף שערכתי על כתובות ההקדשה שנמצאו בקירות בית תלמוד התורה הספרדי (“לתולדות תלמוד התורה הספרדי בירושלים בשנים 1860-1840: בחינה מחודשת לאור ניתוח כתובות הקדשה”, קתדרה, 143, עמ’ 132-111). מוסד חינוכי חשוב זה פעל באמצע המאה ה-19 במבנה שהיה בעבר ביתו של הרב מאיר יהודה גץ, מי שהיה רב הכותל וראש ישיבת בית אל, וכיום משמש את בני משפחתו (רחוב בית אל 16). בין כתובות האבן שהנציחו את הנדבנים והפעילים שהקימו את המוסד החינוכי הייתה הכתובת הבאה:
“איש כי יקדיש את
ביתו לת”ת [לתלמוד תורה] הגביר המרו[מם]
סיסי יאודה אריה הי”ו [ה’ ישמרהו ויצילהו] ש'[נת?]”
הכתובת משבחת את האיש שהקדיש מכספו לבניין תלמוד התורה: זהו סיסי (ראשי תבות “סיניור סיניור” – הדגשה לצורך כבוד) יהודה אריה. הכתובת נפגעה בסופה, כנראה בעת פעולות להרחבת פתח הדלת, ולכן שנת ההקדשה לא שרדה. אבל עיון בכתובת נוספת, לא הרחק משם, מגלה תרומה של בן נוסף למשפחת אריה – גבריאל, והפעם שנת התרומה ברורה – תרכ”א, 1861:
“איש כי יקדיש את ביתו קו[דש] לת”ת [=לתלמוד תורה]
הגביר סי'[ניור]
גבריאל אריה
נע [נוחו עדן] ש'[נת] תרכ”א”
(צילום: יוסף עוזי לוי).
חיפושיי אחר משפחת אריה ‘הפגישו’ אותי עם משפחה ספרדית, שמוצאה בסָמוֹקוֹֹב שבבולגריה. הצלחתי לזהות את גבריאל אריה שנפטר בשנת 1861, ואת יהודה אריה, אחיו של גבריאל, שנפטר בשנת 1870. את מסקנותיי סיכמתי כך: “ייתכן ששני אחים אלו הקדישו מכספם לבניית תלמוד התורה, ותרומתו של גבריאל ניתנה אולי זמן קצר לפני מותו”.
לפני חודשים אחדים הגיע אליי מייל מיוסף עוזי לוי, יועץ מס במקצועו, המחזיק בידו עץ משפחה מצד אמו, שרה לוי לבית אריה. לוי התעניין בשורשי משפחתו וגילה כרוניקה שנכתבה בסוֹפְיה בשנים 1913-1900 בידי משה אברהם אריה, המכונה צ’לבי. צ’לבי הוא תואר אצולה תורכי (Çelebi), והוא לא היחידי במשפחת אריה שהתהדר בו. הם זכו בו כנראה בשל עושרם המופלג. הכרוניקה, הכתובה בלאדינו (יהודית-ספרדית) ומשתרעת על פני 2,112 עמודים, מגוללת את קורותיה של משפחת אריה שהתגוררה בבולגריה לפחות מאז שנת 1780.
לוי החליט לתרגם את החיבור ההיסטורי, שהחזיר אותו במנהרת הזמן אל אבות אבותיו. הוא נחשף לסיפוריה של משפחה ספרדית עות’מאנית, שצברה הון רב במסחר, בתעשיית ברזל, בניהול כספי שליטים עות’מאניים, בבנקאות ובעסקי נדל”ן. בני המשפחה תמכו בנזקקים, ותרמו לבניית בתי כנסת, בתי מדרש, תלמודי תורה וספרייה. משפחת אריה הייתה קשורה מאוד לארץ ישראל, ורבים מבניה ובנותיה ביקרו בארץ ואף התיישבו בה, מאז המחצית השנייה של המאה ה-19.
לוי הפנה אותי לקטע המתייחס ליהודה אריה, מי שהיה בן דודו של סב-סבו. לפי המסופר, יהודה בא לירושלים ב-1851, כדי לבקר את אמו לאה שעלתה ארצה לאחר שהתאלמנה:
“צ’לבי יהודה יצא למסעו לירושלים, ולאחר כמה ימים הגיע לירושלים וירד בביתו של חריבי רבנו דבש [=ר’ דוד בן שמעון, מנהיג עדת המערביים], ששם, בחצר מגורי הרב, גרה הסניורה אימו בו’ לאה. בו’ לאה קיבלה את פניו של בנה הגדול כאורח שלה, ויכולים הקוראים היקרים לתאר לעצמם כיצד היו המפגשים הללו, ואיך בכו השניים משמחה. צ’לבי יהודה הביא מתנות רבות עבור הסניורה אימו ועבור כל אלה שטפלו לה, ואתם גם מתארים לעצמכם כיצד אלה התקבלו. ובכל הימים שהיה בירושלים שהה תמיד אצל אמו בביתה, ובכל המקומות שביקרו וכן גם בכל העליות שערכו לקברי צדיקים הלכו תמיד ביחד […] צ’לבי יהודה חילק בירושלים כסף רב לצדקה, לחכמים ולנזקקים, הוא גם נתן 5,000 גרושים מתנה לעזרת בית ספר אחד שהיה בבנייה ומסיבה זו התקינו על הדלת האחת של החדר האחד של תלמוד התורה אבן בה נחקק שמו באותיות זהב בעבור הנדבה שהעלה ברצונו הטוב” (הכרוניקה של משפחת אריה, עמ’ 1134-1133. תרגום: יוסף עוזי לוי).
צילום מתוך הכרוניקה של משפחת אריה, עמ’ 1134.
בהמשך אותה כרוניקה מסופר שגם אחיו גבריאל ביקר בירושלים כעבור כמה שנים, ואף הוא תרם לתלמוד התורה הספרדי סכום נאה, הזהה לזה שתרם אחיו קודם לכן:
“וכאשר הגיע ליריד וסיים את עסקיו, גילה לחבריו שהוא עומד לצאת לירושלים. באותם הזמנים זה נחשב למעשה שבקדושה רבה, ולכן ליוו אותו בשירים ופזמונים, וכולם נתנו לו כסף לצדקה עבור ירושלים, ולוו אותו עד אותו המקום שניתן היה להלך אליו רגלי, כולם נישקוהו וברכוהו […] והם הגיעו לאיזמיר ואז ליפו. וכאשר הגיע לירושלים התוודע אל אדונים רבים ואל חכמי ירושלים ומכולם זכה לכבוד רב. הוא החל בעליה על קברי צדיקים, ובכולם נתן הרבה צדקה, וגם מתנות לאביונים […] בזמן הזה בנו בירושלים תלמוד תורה והוא תרם 5,000 גרושים וכתמורה לכך כתבו את שמו מעל הדלת של חדר אחד” (שם, עמ’ 1788-1786).
שם, עמ’ 1788.
גבריאל אריה נפטר בשנת 1861, וכשקבעו את כתובת ההנצחה לתרומתו בקיר המבנה הוא כבר לא היה בין החיים.
הכרוניקה של משפחת אריה אישרה במלואו את המידע שהתברר מתוך כתובות ההקדשה בבית תלמוד התורה הספרדי ברובע היהודי, ולמעשה פיזרה את הערפל מעל הנסיבות שהיו ברקע מעשיהם של האחים יהודה וגבריאל אריה.
5.2021
