ר’ יהוסף שוורץ – אבי מחקר הגאוגרפיה ההיסטורית העברית של ארץ ישראל

דיוקן ר’ יהוסף שוורץ, על פי מהדורת ‘תבואות הארץ’ בהוצאת א”מ לונץ, ירושלים 1900.

שוורץ היה מן היהודים הראשונים בירושלים שעלו מגרמניה. כאן הוא פגש כמה צעירים בודדים, גם הם בשנות העשרים לחייהם, שכמותו עלו מגרמניה והאמינו שעתידו של העם היהודי בארץ ישראל חייב להתבסס על כלכלה מתקדמת ויצרנית, עם שמירת תורה ומצוות. ביניהם היו משה זקס ויוחנן צבי הירש שְׁלָנְק, מתלמידי ה’חת”ם סופר’ בהונגריה.

את עלייתם של שוורץ, זקס, שלנק וחבריהם לארץ יש לבחון על רקע התמורות המעמיקות שהתחוללו ביהדות מרכז אירופה בראשית המאה ה-19: היהודים קיבלו שוויון זכויות, ורבים נכונו להשתלב בחברה הכללית ולרכוש השׂכלה ומקצועות חופשיים. תנועות ההשכלה והרפורמה פערו סדקים רחבים באושיות המסורתיות של החברה היהודית. רבים התבוללו, או אימצו את היהדות כעניין דתי ולא לאומי, הבליטו את נאמנותם ואת זהותם הפטריוטית למדינה שבה ישבו, וארץ ישראל איבדה בעיניהם את משמעותה הארצית, להווה ולעתיד. עליית הצעירים האורתודוקסים ממרכז אירופה באותה עת הייתה תגובת נגד למגמות אלה. הם האמינו שמקומם ועתידם בארץ ישראל, ותמכו בקידום ההשכלה והפרודוקטיביזציה בד בבד עם המשך הקפדה על אורח חיים דתי־שמרני.

חבורה זו התנגדה למשטר ‘החלוקה’, וב־1837 החליטה ‘להתמרד’ ולהקים את כולל הו”ד – ראשי תיבות ארצות מוצאם: הולנד ודוֹיְטְשְׁלנד (גרמניה). זה היה הפילוג הראשון מכולל הפּרוּשׁים הכללי. לשם ביסוס פעילותם, נשלח ר’ יהוסף שוורץ לגייס כספים באירופה ובארצות הברית, במסע שארך שנתיים (1851-1849). ב־1855 ייסדו בית כנסת משלהם באחד החדרים התחתונים והאפלים שבחצר החוּש, וקראו לו ‘אהבת ציון לעדת ישורון’. באותה עת הייתה קהילתם קטנה ומנתה עשרות בודדות, ונראה שבתחילה התקשו לקיים בבית הכנסת מניינים סדירים, אבל ייסודו היה שלב חשוב בהגדרתם העצמית ובהתבדלותם מהאשכנזים האחרים בירושלים – יוצאי מזרח אירופה. למספרם הקטן של אנשי כולל הו”ד היה יתרון חשוב: סכומי הכספים שהגיעו אליהם מחוץ לארץ היו גבוהים והתחלקו בין חברים מעטים, וכך היה כולל הו”ד לכולל העשיר ביותר. התבססותו של כולל הו”ד אפשרה את ייסודה של שכונת בתי מחסה בדרום הרובע היהודי.

בירושלים שקד ר’ יהוסף שוורץ על לימוד התורה, ואף נמשך לחכמת הקבלה והרבה בטבילות טהרה ובתעניות. נאמן להשקפתו הדוגלת בשילוב תורה והשכלה, נמנה שוורץ עם צוות המורים הראשון של בית הספר למל (1856), אך נאלץ לסגת ממנו בלחצם של רבני האשכנזים.

שוורץ חיבר מספר ספרים בהלכה – שאלות ותשובות, עיונים וחידושים בתלמוד וברמב”ם, חישובי שעות זריחת החמה ועוד, אבל נראה כי ספרו המיוחד מכולם הוא תבואות הארץ. זהו ספר שמשקף התמודדות של בן ‘היישוב הישן’ השמרני והמסוגר בבית המדרש, שנפשו משתוקקת ללימוד מדעים וחפצה בפתיחות לעולם ההשכלה.