מתעניינים בסיור? צרו קשר

קבר חולדה

ראובן קמפניינו כבר לא צעיר, אבל נראה שהגיל אינו משפיע על החריצות והמקצועיות שלו. אני לא יודע כמה בעלי מקצוע כזה עוד חיים בינינו, אבל ראובן כורך ספרים ומשקם ספרים עתיקים, והוא עושה זאת ביד אוהבת ומדויקת. יש לו גם תחביב – התלמוד הירושלמי. ספרים אחדים של ביאור על התלמוד הירושלמי כבר הוציא תחת ידו. ראובן נולד באיטליה בימי האימה של מלחמת העולם השנייה. הוא הוסתר אצל משפחה אוונגליסטית, וכך ניצל. כשהיה בן 3 עלה לירושלים, וגדל אל תוך שנות ילדוּת של מלחמה.

לפני כמה ימים באתי לבית המלאכה שלו בשכונת רחביה לכרוך כמה ספרים ישנים. לפני שנפרדנו הוא טיפס בקלילות על סולם אל מדף גבוה, הוציא מתוך קופסה ספר דק-כרס ונתן לי אותו במתנה. כך זכיתי בעותק של יומן מסע שכתב אחד מאבות אבותיו – משה חיים קאפסוטו, שביקר בארץ ישראל בשנת 1734. היומן תורגם מאיטלקית והודפס בהוצאת המשפחה.

מסעו של משה חיים קאפסוטו החל בהפלגה מליוורנו לאלכסנדריה בים הסוער, נמשך על גבי גמלים במדבר סיני, ועבר דרך חברון, ירושלים ושכם, אל הגליל והלבנון. ארץ ישראל הייתה אז מחוז עות’מאני שכוח ומוזנח, והמסע היה הרפתקני ורצוף סכנות. הוא מתאר את הארץ, אתריה ותושביה בחן ובטעם, ומספר בצבעוניות על מנהגיהם, לבושיהם, מאכליהם ועוד. למסעו של משה חיים קאפסוטו נלווה בנו, אבל בחברון הופקד הבן בידי משפחה יהודית בעיר כדי ללמדו תורה, ושם הם נפרדו. מכאן ואילך אין הוא מזכיר את בנו, ולא ברור מה עלה בגורלו. המשפחה איתרה כמה מצבות של בני משפחת קאפסוטו בבית העלמין בהר הזיתים, ואפשר שהבן נשאר בארץ ואף הקים כאן משפחה.

פרט מתוך יומן המסע של משה חיים קאפסוטו. הטקסט בעברית הוא כנראה העתקה של ‘מורה דרך’ שהיה בידו, והטקסט באיטלקית הוא התיאור שלו.

 

בין השאר, ביקר קאפסוטו בהר הזיתים ותיאר אותו כך:

“אחר כך עולים להר הזיתים, הנמצא בדיוק מול העיר, ובראשו, במרחק מיל אחד בקירוב מן העיר, בתוך מסגד של תּוֹגָרְמים, ישנה [קבורת] חולדה הנביאה המוזכרת בכתבי הקודש, אשר שם הגיעו בימי קדם חומותיה ושעריה של ירושלים” (מ”ח קאפסוטו, יומן מסע לארץ הקודש – שנת ה’תצ”ד [תרגום: י’ רופא], ירושלים תשמ”ג, עמ’ 42).

קאפסוטו ביקר במסגד ראבעה אל-עדוויה בראש הר הזיתים (ממזרח לבית החושן של ימינו) (‘תּוֹגָרְמים’ בלשון התקופה הם עות’מאנים, אבל הוא התכוון כנראה למוסלמים באופן כללי). בירכתי המסגד, בחדר קטן בקצה מורד מדרגות, נמצא קבר עתיק שהמוסלמים מייחסים לנזירה-צוּפית מוסלמית, ועל שמה נקרא המסגד. גם הנוצרים זיהו באתר קבר של נזירה, אבל נוצרית כמובן – פֶּלָגְיָה, בת התקופה הביזנטית, ואילו היהודים זיהו כאן את קבר חולדה הנביאה. חולדה הייתה אחת משבע הנביאות (בבלי, מגילה יד ע”א) ופעלה בשלהי ימי הבית הראשון. אבל, האמנם צדק קאפסוטו שעד לכאן, למרומי הר הזיתים, “הגיעו בימי קדם חומותיה ושעריה של ירושלים”??

המסורת היהודית הקדומה זיהתה את קבר חולדה בתוככי ירושלים:

“קיברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלם, ולא נגע בהם אדם מעולם” (תוספתא [מהדורת מ”ש צוקרמאנדל], בבא בתרא א, 11).

יש הסוברים ששערי חולדה שבדרום הר הבית נקראו כך על שם קבר חולדה שהיה סמוך להם. ואכן, כאשר בנה מיכאל אבי יונה את דגם ירושלים בימי הבית השני, הוא קבע את קבר חולדה בחזית שערי חולדה.

דגם ירושלים בימי הבית השני במוזאון ישראל: שני צמדי שערי חולדה בכותל הדרומי של הר הבית, ולפניהם מבנה קטן עם גג מחודד המציין את קבר חולדה. צילום: דרור אבי, ויקיפדיה.

 

מכאן מובן שהזיהוי של קבר חולדה בראש הר הזיתים מעורר קושי, קושי שמחמיר אם נוסיף שהמסורת היהודית הזו מאוחרת, ואינה מוכרת קודם למאה ה-14. הקושי הזה הובא בפני מהרי”ט – ר’ יוסף מטראני, מחשובי הפוסקים באימפריה העות’מאנית במחצית הראשונה של המאה ה-17:

“ומאי דקשיא ליה [=ומה שקשה לו] למר, ב[עניין] קבר חולדה, שאמרו שהיתה בתוך ירושל'[ים], שהוא עכשיו בראש ההר. וא”א [=אי אפשר] שהיתה ירושלים [מגיעה] עד לשם, שהרי עמק יהושפט [הקדרון] מפסיק ביניהם” (ר’ יוסף מטראני, שו”ת מהרי”ט, לבוב תרכ”א, ח”ב סי’ לז).

מהרי”ט דן בשינויים שחלו בגבולותיה של ירושלים בתקופות שונות, ומסיק שהר הזיתים נכלל בתחומי העיר בעבר, כך שזיהוי קבר חולדה בהר הזיתים אינו סותר את זיהויו הקדמון בתחומי העיר:

“מפני שתוֹרְפה של ירושלים היתה נוחה ליכבש משם, הרי שבהר המשחה [=הזיתים] עשו חומה עליונה לחיזוק ולשמירה מפני האויב […] ונמצא קבר חולדה לפני'[ם] ממנה” (שם).

המחקר בימינו לא יסכים עם ההסבר על החומות שהקיפו את הר הזיתים, פשוט כיוון שאין כל עדות – היסטורית או ארכאולוגית – לחומות שכאלה. אבל מעניין שקאפסוטו, או אולי מורה הדרך שלו בירושלים, היה מוטרד מן הקושי של זיהוי קבר חולדה בהר הזיתים, והתמודד איתו באמצעות הסברו של מהרי”ט.

ולסיום, לפני פרסום הטור הזה ביקשתי מבתו של ראובן, נעמה קמפניינו אבן ארי, שתקרא את הטקסט. נעמה היא מורת דרך, מן הטובות והמוכשרות שבינינו, והיא העירה מה שהעירה. ובדרך אגב, היא הוסיפה, לאמא של ראובן קמפניינו קראו… חולדה.

 

1.2020

 

ד"ר אייל דודסון

כיתבו לי כאן ואחזור אליכם בהקדם האפשרי

דילוג לתוכן