מתעניינים בסיור? צרו קשר

נבי עכאשה: סוד מקום מושבו של המשיח

בשולי שכונת זכרון משה ולצד רחוב שטראוס שבמרכז העיר החדשה, ניצב מסגד שבהחלט לא נראה מתאים לסביבה היהודית. בתוך המסגד, שנבנה בתקופה העות’מאנית, נמצא קבר נבי עכאשה. עכאשה בן מוחסִן היה חבר בחבורת מקורביו של הנביא מוחמד (אל-צאחבה), ומשום כך זכה בעצמו לתואר ‘נביא’. לפי המסורת המוסלמית הוא נמנה עם כובשי ירושלים בשנת 638. כ-100 מטרים מדרום למסגד, מצדו השני של גן המשחקים השכונתי כיום, עומד מבנה כיפתי גדול של קבר (תּוּרְבָּה) מן התקופה הממלוכית (המאות ה-14-13), גם הוא זר לגמרי לסביבתו. זהו קברו של חוסאם א-דין אלקימֶרי, שהגיע לירושלים עם צבאו של צלאח א-דין בשנת 1187. לצדו נקברו עוד שניים מבני משפחתו.

נבי עכאשה וסביבתו – “Kubur El Mutshahedin” (קברי החללים) (מוקף בעיגול, למעלה משמאל), במפה משנת 1841. הכתם הכהה הבולט במרכז – מפת העיר העתיקה (J. W. Parker, Plan of the town and environs of Jerusalem, London 1849) (אוסף המפות ע”ש לאור, הספרייה הלאומית, ירושלים).

 

מה להם לקדושים מוסלמים בתוככי שכונה חרדית? התשובה היא כמובן שהמבנים המוסלמים קדמו לשכונת זכרון משה (שבעצמה לא הייתה חרדית מאז ומעולם). ב-1948 ניטש המסגד והפך למחסן כלים של העירייה. בשנת 1993 מחה הקאדי המוסלמי אחמד נאטור בפני ראש הממשלה יצחק רבין על חילול האתר, והמדינה התחייבה לשמר אותו.

מסגד נבי עכאשה: מבט ממזרח, מרחוב שטראוס (מקור: Ranbar, ויקיפדיה).

 

אלא שגרסה יהודית להסבר האתר משנה את מהותו לחלוטין. גרסה זו, המיוחסת ל’פרושים’ – הליטאים האשכנזים מבית מדרשו של הגר”א – טוענת שכאן הוא ‘פתחא דקרתא’ – ‘פתח העיר’, ביטוי שמקורו בסיפור מסתורי בתלמוד:

ר’ יהושע בן לוי [..] אמר ליה: אימת אתי משיח? אמר ליה: זיל שייליה לדידיה. והיכא יתיב? אפיתחא דקרתא. ומאי סימניה? יתיב ביני עניי סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי בחד זימנא, איהו שרי חד ואסיר חד. אמר דילמא מבעינא דלא איעכב. אזל לגביה. אמר ליה: שלום עליך רבי ומורי! אמר ליה: שלום עליך בר ליואי! אמר ליה: לאימת אתי מר? אמר ליה: היום! אתא לגבי אליהו. אמר לו […] שקורי קא שקר בי, דאמר לי היום אתינא ולא אתא. אמר ליה: הכי אמר לך: הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ [תהילים צה, ז]” (בבלי, סנהדרין צח ע”א).

תרגום: ר’ יהושע בן לוי אמר לו (לאליהו הנביא): מתי יבוא המשיח? אמר לו: לך שאל אותו. והיכן יושב? (ענה לו אליהו): בפתח העיר. (שאלו): ומה סימנו? (ענה לו:) יושב בין עניים סובלי חולאים, וכולם מתירים (תחבושות) וקושרים בפעם אחת, אבל הוא מתיר (תחבושת) אחת וקושר אחת. אמר (המשיח: אני פועל כך משום ש)אולי אדרש (להופיע ולגאול), שלא אתעכב (עד שאסיים את החבישות). הלך אליו. אמר לו: שלום עליך מורי ורבי! אמר לו (המשיח): שלום עליך בן לוי. אמר לו: מתי יבוא אדוני? אמר לו: היום! בא (ר’ יהושע בן לוי לאחר זמן) אל אליהו. אמר לו: שיקר בי (המשיח), שאמר לי שיבוא היום ולא בא. אמר לו (אליהו): כך אמר לך: ‘היום אם בקולו תשמעו’ (פסוק שבו מופיע הביטוי ‘היום’ בהתנייה).

היכן התרחש המפגש הפלאי והמאכזב בין התנא למשיח? “אפתחא דקרתא” – על פתח העיר. איזו עיר? סתם הכתוב ולא פירש, אבל לפי נוסח אחר העיר היא רומי (רומא), כפי שהורה הגר”א בהגהותיו על התלמוד:

אלא שדווקא תלמידיו של הגר”א סברו שה’קרתא’ המדוברת אינה אלא ירושלים. בדרך תורת הקבלה הם הסבירו שירושלים מוקפת במעגלים של קדושה. אמנם אלו מעגלים גאוגרפיים, אבל משמעותם היא רוחנית-מיסטית: ‘אזני ירושלים’ (הר הבית), ‘לב ירושלים’ (הרובע המוסלמי בערך), ‘חומות ירושלים’, ‘שערי ירושלים’ ו’פרזות ירושלים’ (ארץ ישראל בכללה). גבול המרחב של ‘חומות ירושלים’, על פי אותה הגדרה, עובר ממש באחוזת קבר נבי עכאשה וחבריו.

מפת פתחא דקרתא (מקור: מנחם ברודי, צל הרים).

 

המקור הבלעדי להסבר הזה הוא ספר ‘מוסד היסוד’, שכתב אלעזר הורביץ מפיו של שלמה זלמן ריבלין. ריבלין, בנו של בונה השכונות הנודע יוסף ריבלין, כתב ספרים אחדים שעוסקים בתולדות התיישבות הפרושים בירושלים ובתורתם הרעיונית-המשיחית. את כתביו הוא ייחס לאביו ולסב-סבו ר’ הלל ריבלין, אבי משפחת ריבלין הירושלמית, אלא שהחוקרים הוכיחו זה מכבר שתורתו של שלמה זלמן ריבלין שאותה הוא ייחס לאבותיו אינה אלא תורתו שלו. אף על פי כן, נביא את המסורת כפי שהוא סיפר אותה, ככתבה וכלשונה:

“על מקום ‘פתחא דקרתא’ מדובר בחז”ל בתור מקומו של משיח (סנהדרין צ”ח), והוא על ‘קו הבֵּינָיִם’ שבין ‘שטח החומות’ לבין ‘שטח השערים’ של ירושלים. המקום הזה של פתחא דקרתא הוא בראש הגבעה על מגרש ריק בצד המזרחי של שכונת ‘זכרון משה’, בקרבת המסגד הערבי איל-אקשה, ובצד הצפוני של שכונת ‘עזרת ישראל’ ובית החולים ביקור חולים [ברחוב הנביאים] […] עוד מתחילת ישוב האשכנזים בירושלים ע”י תלמידי הגר”א עמלו ויגעו ראשי העדות, וביחוד המקובלים בירושלים אשכנזים וספרדים, לגאול את המקום הזה ולא עלה בידם בשביל עיכובים מצד חלק מבעלי הקרקע הזאת. תלמידי הגר”א בתחילת התיישבותם בירושלים בשנת תקע”ב [1812] יחד עם המקובלים אשכנזים וספרדים החזיקו במקום של ‘ראש הגבעה’ בשכירות שנתית שהיו משלמים לבעלי המגרש הערביים והקימו עליו אֹהל גדול, שנקרא ‘אֹהל משיח בן יוסף’. אוהל זה היה קיים יותר משבעים שנה ובו היו המקובלים מקיימים לימודים בתורת הקבלה ובערבי שבתות היו עורכים בו תפלות בעד קירוב הגאולה וביחוד תפלת ‘עוד יוסף חי’ הידועה. ובשנת תרמ”ט [1889] באו ראשי העדה לידי הסכם עם הבעלים הערביים ע”ד [=על דבר] קניית המקום במחיר גדול. ותגדל השמחה בין כל יהודי ירושלים” (א’ הורוביץ, מוסד היסוד, ירושלים תשי”ח, עמ’ 270-269).

כאמור, לסיפור זה, על כל מרכיביו, אין אימות מכל מקור היסטורי אחר, אבל כשבירושלים נולד מיתוס אין כוח בעולם שיכול לבטלו. כפי שסיפר הסופר חיים באר:

“הפלאי שבמיתוסים הירושלמיים הוא האגדה על מקום מושבו של המשיח […] שם, בחלקת השדה הזנוחה, שריח מעורב של טחב, מים מעלים ירוקה וצואת כלבים עולה ממנה – היו ראשוני הפרושים בירושלים, תלמידיו של הגאון מוילנא, נוטים אוהל גדול – אוהל משיח בן יוסף – ומקיימים בו משמרות של מקובלים ללימוד הזוהר ותורת האר”י, ובערבי שבתות וחגים עורכים תיקוני ‘צפנת פענח’ ותפילות ‘עוד יוסף חי’ לחיי המשיח […] בימי המצור על ירושלים, ב-1948, כשגברה הסכנה, נערכו כאן בחשאי ובאישון לילה תפילות של מקובלים, שאחריהן הוקל, כמובן, המצב הקלה רבה” (ח’ באר, “עיר לא מושגת”, אריאל, יד [92-91], 1993, עמ’ 208).

בשנים האחרונות עוברת בירושלים השמועה שנבי עכאשה אינו אלא קברו של התנא ר’ חנניה בן עקשיא. לאחרונה אף נפרץ המבנה והפך מקום תפילה למתפללים יהודים.

מתפלל יהודי בנבי עכאשה, 9.7.2020 (צילום: חיים גולדברג, כיכר השבת).

 

6.2021

ד"ר אייל דודסון

כיתבו לי כאן ואחזור אליכם בהקדם האפשרי

דילוג לתוכן