מתעניינים בסיור? צרו קשר

ירושלים הכי חו”ל בארץ: בעקבות הפילוסופיה הקלימטולוגית

כאילו לא חסרו לה לירושלים צרות משלה בקיץ 2020, החליטו פרנסי העיר לשווק אותה תחת הסלוגן “ירושלים הכי חו”ל בארץ”.

אני מניח שהפרסום מכוון לציבור מעוכבי טרמינל בעידן הקורונה, אבל לעניות טעמי היה אפשר לכבד את ירושלים ואותנו עם קצת יותר גאווה מקומית ולאומית. לוּ היו שואלים אותי הייתי מעדיף “ירושלים הכי ישראל בארץ”. בעצם, לכן אולי טוב שלא שאלו אותי.

אבל מאחר שכבר נגזר עלינו לבהות בשלטים הללו בזמן ההמתנה לרמזור, נקדיש את הרשימה הבאה לרעיון שמסביר למה בכל זאת יש גם חו”ל בירושלים. מקורו של הרעיון בפילוסופיה הקלימטולוגית של ימי הביניים, ב’תור הזהב’. במשך המאות ה-13-9 התפתחה תרבות עשירה במיוחד בארצות האסלאם ובפרט בספרד המוסלמית, של פילוסופיה, בלשנות, ספרות, מדעים ושירה. היהודים, תושבי הארצות הללו, היו חלק בלתי נפרד מהפריחה המופלאה הזו, ובהם התלבטו גדולי התורה – שהשפיעו רבות והושפעו לא פחות. בין ענפי המחקר שהתפתחו באותו עידן מופלא היו הגאוגרפיה, הקרטוגרפיה והקלימטולוגיה (מדע האקלים).

גאוגרפים מוסלמים פיתחו את תאוריית ‘מפות האזורים’ (zonal maps). הם האמינו שכדור הארץ נחלק לשבעה אזורי אקלים, כאשר בשוליים נמצאים אזורים של מזג אוויר קיצוני (חם-קר), ובמרכז נמצאים האזורים הממוזגים והנוחים. תנאים אלה משפיעים על עולם הטבע והחי, ובפרט על בני האדם. הם הסבירו שזהו המפתח להבנת תורת ההתנהגות האנושית, שכן אופי האדם, מידותיו ותרבותו נגזרים ממזג האוויר. אנשים ‘קרים’ הם תושבי הארצות הקרות ואנשים ‘חמים’ הם תושבי הארצות החמות, ואילו מזג האוויר הממוזג והנוח הוא ‘בית הגידול’ לאנשים ממוזגים ונוחים, לתרבויות הנבחרות והמתפתחות.

בשנת 1154 ערך הגאוגרף מוחמד אל-אדיריסי מפה של כדור הארץ, והציג אותה בספרו ‘גאוגרפיה’. על המפה, המציגה את הדרום בחלקה העליון, נמתחו שבעה קווי רוחב המייצגים את האקלימים.

 

הפילוסופיה של ‘מפות האזורים’ התקבלה בעניין רב אצל חכמי ישראל, כפי שתעיד השפה העברית עצמה: המילה אקלים הגיעה מן הערבית של ימי הביניים (כמו גם אל השפות האירופאיות, כמו האנגלית – climate והספרדית – clima), וכך גם המילה קוטב (במשמעות קצה הציר של כדור הארץ). הראשון שהחדיר את יסודות הקלימטולוגיה אל מחשבת ישראל היה ר’ יהודה הלוי – המשורר והוגה מחשבת ישראל (נפטר ב-1140 בערך):

ר’ יהודה הלוי, ספר הכוזרי (מהדורת י’ אבן שמואל) א, א.

 

לפי הסבר זה, תכונות האדם מושפעות מהמטען הגנטי ומתנאי האקלים, המושפעים ממערכות אסטרונומיות (“כוחות הגלגלים”). על פי הדרך הזו הסביר ריה”ל את יתרונה של ארץ ישראל, כארץ שצפונות בה הסגולות הרוחניות הנדרשות לעם הסגולה, בהיותה ממוצעת בין האקלימים:

שם, צה.

 

הוגי דעות יהודים נוספים הלכו בדרכו של ריה”ל, ובהם ר’ אברהם אבן עזרא – פרשן המקרא, המשורר, המתמטיקאי והאסטרונום (שנשא לאשה את בתו של ריה”ל, נפטר ב-1164). ראב”ע הסביר את יתרונה של ארץ ישראל ביחס לעולם, אך הדגיש את יתרונה של ירושלים ביחס לארץ ישראל, בהיותה ממוקמת על קו הרוחב האקלימי האמצעי והמובחר ביותר:

כי ידוע שהיישוב [=שהעולם] נחלק לשבעה חלקים, ולא יתכן היוֹת יִשְׁרֵי לב לקבל החכמה כי אם בשלושה חלקים האמצעיים, והאחרונים ימנע רוב החום או הקור להיות תולדת האדם ישרה. וידוע כי [קו] רוחב ירושלם שלושים ושלוש מעלות, והוא חצי היישוב (ר’ אברהם אבן עזרא, קהלת א, יב).

תפיסה זו התחדדה בדברי ר’ דוד קמחי, מחשובי פרשני המקרא והמדקדקים בספרד בימי הביניים (נפטר ב-1235):

הישוב [=העולם] נחלק לשבעה חלקים, ובחלק האמצעי היא ירושלים, והיא באמצע הישוב, ולפיכך אוירה טוב וממוסך מכל האוירים לבריאות הגוף ולחכמה (רד”ק, תהילים ז, ג).

לפי דברי רד”ק, מיקומה האקלימי המיוחד של ירושלים, והיותה ממזגת בתוכה את תכונות האקלים הרצויות ביותר, מעניקה לתושביה את יתרונות הבריאות והחכמה. כך העניקו חכמי ישראל הספרדים בימי הביניים ‘כיסוי’ מדעי לרעיון בחירתה של ירושלים. “ירושלים הכי חו”ל בארץ”.

ולסיום, לא נוותר על ש”י עגנון:

כל אֵימת שאני עולה לירושלים ורואה את עצמי בתוכה דומה עלי שפותחים לי פתחי עולם. דרכה של לשון, כשאומרים דומה מוסיפים ואומרים כאילו, אני כשאני מגיע לירושלים כל כאילו מיותרת בעיני. יש בעיר זו מה שאין בשום עיר, הן לגבי העיר והן לגבי יושביה. היאך אסביר דברי, אלא כשם שיושביה של ירושלים הם מוזאיקה של כל יושבי תבל ושוכני ארץ כך אקלימה של ירושלים מוזאיקה היא של כל האקלימים שבעולם. כל פונה שאנו פונים מוצאים בה אקלים מיוחד. כאן רוח של כרך וכאן רוח של כפר, כאן של מדבר וכאן של שדה, ומובטחני שאחר שתי פסיעות רוח אחרת מצויה שם […] כשעלתה במחשבתו כביכול לברוא את העולם הוציא מאוצרותיו את כל האקלימים ובחנם ובדקם וקבע לכל מקום אקלים שלו לפי וִסְתם של בריותיו, ועדיין לא החליטה דעתו כביכול איזו אקלים ישכין בירושלים, העיר ששיכן שמו עליה. ביקש לשׂוּם בירושלים אקלימו של הרקיע השביעי. באו מלאכי השרת ואמרו לפניו, רבונו של עולם, בני אדם שיש להם אכילה ושתייה ושאר צרכי הגוף, כלום אפשר שיתקיימו באקלים צח ומצוחצח זך ונקי וטהור, שאפילו חיות הקודש אינם מתקיימים שם אלא בשביל כסא הכבוד שהם טוענים? ביקש לשום בירושלים אקלים של גן עדן, בא השטן ואמר, עיר שהנביא צווח עליה מְלֵאֲתִי עוֹן אתה עושה אותה גן עדן בארץ, אם כן מה הנחת לצדיקים לעתיד לבֹא? מה עשה, נטל מכל האקלימים שבעולם והשכין את כולם בירושלים. ומפני מה השכין כל האקלימים שבעולם בירושלים, מפני שגלוי וידוע היה לפני הקודש ברוך הוא שעתידה ירושלים ליחרב וישראל לגלות מארצם ולהטלטל לכל המקומות שבעולם ועתידים הם ברחמיו לחזור לירושלים. שמא לא יהוּ יכולים לעמוד באקלימה של ירושלים, לפי שכבר הרגילו עצמם באקלימן של ארצות אחרות? לכך השכין כאן כל האקלימים שבעולם כדי שיהא כל אחד ואחד מישראל מוצא כאן אקלימו של מקומו שרגיל בו (ש”י עגנון, פתחי דברים, ירושלים תל אביב תשס”א, עמ’ 152-151).

 

8.2020

 

ד"ר אייל דודסון

רוצים לקבל עדכונים ? מוזמנים להרשם לניוזלטר שלי וכל העדכונים ישלחו אליכן למייל

דילוג לתוכן