הר הזיתים נקרא על שם הזיתים הגדלים בו, אבל מי אמר שלא היה מקום לגדל בו גם תאנים? על מורדותיו המזרחיים של הר הזיתים היה כפר קטן, שנקרא בית פגי (או בית פאגי). הפַּּגָּה היא כיסוי התפרחת של מאות פרחים זעירים המכוסים תחת מעטפת משותפת. עץ התאנה מוציא את הפגים בתקופת האביב, ובהמשך הופכים הפרחים לפירות זעירים. לאחר מכן, המעטפת שכיסתה אותם הופכת לציפת הפרי (מעניין לציין שבאנגלית, ובשפות אירופיות אחרות שהושפעו מן היוונית והלטינית, התאנה היא
).Fig
Roei.tabakהַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ (שיר השירים ב, יג) (ויקיפדיה,
אפשר שזהו מקור שמו של הכפר, ששכן כ-2 ק”מ ממזרח לירושלים, לצד הדרך המשתפלת מראש הר הזיתים מזרחה (בין א-טור לאל-עזרייה). בימינו חסומה הדרך הישנה הזו בחומת ההפרדה, אבל עד שזו נבנתה היא נודעה גם בכינוי ‘דרך הכוהנים’, משום שהייתה חלופה נוחה לדרך יריחו החוצה את בית הקברות בהר הזיתים.
הכפר בית פגי מוכר מתקופת הבית השני. על פי התלמוד, חכמי הסנהדרין ‘סיפחו’ את הכפר לעיר ירושלים על מנת להחיל עליו את קדושתה (בבלי, סנהדרין יד ע”ב), ואף נמצאה חומה שהקיפה אותו (בבלי, פסחים צא ע”א). שאלת זיהויה של בית פגי העסיקה את פרשני התלמוד הראשונים. רבינו חננאל, רש”י, רמב”ם ואחרים דנו באפשרות שהייתה ‘בית פגי’ נוספת, בתחומיה של העיר עצמה ובסמיכות להר הבית. על כל פנים, קיומו של כפר בשם זה הסמוך לירושלים אינו מוטל בספק:
“‘בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם’ (במדבר כט, לה): עצָרוֹ הכתוב מלצאת. הרי שהביא את קדשיו מבית פגי לירושלם, שומע אני יאכלם בירושלם וילך וילן בבית פאגי? תלמוד לומר: ‘בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם’ – עצָרוֹ הכתוב מלצאת” (ספרי, במדבר סי’ קנא).
דיון זה עוסק באדם שהביא את קודשיו מבית פגי לירושלים. הואיל ויש חיוב ללון בירושלים לפחות לילה אחד ברגל, המדרש דן בשאלה האם היה ראוי לפטור אותו מכך ולהתיר לו ללון בבית פגי הסמוכה לעיר. תשובתו היא שלילית: למרות קרבתה הרבה של בית פגי לעיר אין הוא פטור מללון בה. זו דוגמה אחת לידיעה על הכפר הסמוך לירושלים בספרות חז”ל.
נוכחותו של הכפר היהודי ממזרח לירושלים מודגשת גם בשלוש הבשׂורות הסינופטיות בברית החדשה, בתיאור אירועי מסעו של ישו מיריחו לבית המקדש שבירושלים:
“כַּאֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ לִירוּשָׁלַיִם וּבָאוּ אֶל בֵּית פַּגֵּי, אֶל הַר הַזֵּיתִים, שָׁלַח יֵשׁוּעַ שְׁנֵי תַּלְמִידִים בְּאָמְרוֹ לָהֶם: לְכוּ אֶל הַכְּפָר אֲשֶׁר מִמּוּלְכֶם וּמִיָּד תִּמְצְאוּ אָתוֹן קְשׁוּרָה וְעַיִר אִתָּהּ. הַתִּירוּ אוֹתָם וְהָבִיאוּ אֵלַי. וְאִם מִישֶׁהוּ יֹאמַר לָכֶם דָּבָר, תֹּאמְרוּ ‘הָאָדוֹן זָקוּק לָהֶם’ וּמִיָּד יִשְׁלַח אוֹתָם. כָּל זֶה קָרָה כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם דְּבַר הַנָּבִיא: אִמְרוּ לְבַת צִיּוֹן: הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת” (מתי כא, 5-1).
המסורת הנוצרית קידשה, על כן, את בית פגי, וזיהתה את מקומו. כנסייה פרנציסקנית גדולה נבנתה על חורבות כנסיות ביזנטית וצלבנית, וממנה יוצאות עד ימינו תהלוכות חגיגיות ביום ראשון של הדקלים, החג הנוצרי החל ביום ראשון שלפני הפסחא.
מתוך: א’ בן אליהו, “למקומו של הכפר בית פגי”, על אתר, ו (תש”ס), עמ’ 54.
העדויות הספרותיות מצטרפות אל הממצא הארכאולוגי, המאשר קיומו של יישוב בבית פגי בשלהי ימי הבית השני (נקודות א’, ב’ וג’ במפה המצורפת). בשנות ה-20 של המאה ה-20 נמצאה מערת קבורה יהודית, ובתוכה גלוסקמות וכלי חרס. בשנת 1961 פרסמו ס’ סאלר וע’ טסטה את ממצאיהם מסקר שערכו במתחם כנסיית בית פגי (כשהאזור היה עדיין תחת הכיבוש הירדני), ודיווחו על מתקנים חקלאיים, גתות, כלי אבן, מטבעות, וכוכי קבורה – כולם הולמים את שלהי תקופת הבית השני. מקווה טהרה שנמצא בקרבת מקום, לא מותיר ספק באשר לצביונו של היישוב באותה עת. בימינו נותרו בשטח שרידים קלושים מכל אלה.
רשימת שמות עבריים החרותה על גבי מכסה ארון קבורה מתקופת הבית השני שנמצא בבית פגי (א”ל סוקניק, “מערת בית פגי וכתובותיה”, תרביץ, ז [תרצ”ו], עמ’ 105).
מה עלה בגורלה של בית פגי עם חורבן הבית השני? האם חרבה וגוועה לצד ירושלים, או שהמשיכה להתקיים כמו כפרים יהודיים רבים ברחבי יהודה? איננו יודעים להשיב בוודאות, אבל לפי עדות אחת ומיוחדת במינה משתמע שהמשיכה להתקיים גם לאחר החורבן:
אמר ר’ שמעון: כששבתי בכפר בית פאגי מצאני תלמיד אחד מתלמידי ר’ עקיבא, ואמר לי: בשר שיצא חוץ לקלעים ונזרק את הדם עליו הורצה. וכשבאתי והרצֵתי הדברים לפני חברי בגליל, אמרו לי: והלא פסול הוא, האיך מרצה על הפסול? ובאתי והרצֵתי הדברים לפני ר’ עקיבא […] (תוספתא, מעילה א, ה).
ר’ שמעון – הוא ר’ שמעון בר יוחאי – היה מתלמידיו המובהקים של ר’ עקיבא בדורות שלאחר חורבן הבית השני. השניים הללו, שהיו מגדולי התנאים, לקחו חלק פעיל במרד בר כוכבא, ור’ עקיבא אף מצא בו את מותו. לפיכך, הדיון ההלכתי הזה, בין רשב”י לרבו ולחבריו, לא יכול היה להתקיים לאחר אותו מרד. במילים אחרות, סיפור המעשה אירע לא לאחר שנת 132 לספירה.
כידוע, פעילותו של רשב”י התרכזה בגליל, כפי שמשתמע גם בסיפור זה. בזמנו זיכרונות החורבן היו עדיין טריים, וירושלים כבר הייתה מושא לגעגועים. המקור שלפנינו הוא היחידי המעיד על פעילותו של ר’ שמעון בר יוחאי בסביבתה של ירושלים – בבית פגי. ולא לבדו פעל שם, אלא עם תלמיד נוסף מבית מדרשו של ר’ עקיבא.
מה עשו בבית פגי? למדו תורה. ומדוע בבית פגי? אולי כדי להתקרב במידת האפשר אל העיר האסורה, לנקודה שולית שלא תעורר את תשומת לבם של הרומאים, גם אם לזמן קצר שאחריו יזדרזו לחזור לגליל, ודווקא שם לדון בהלכות המקדש שהם כמהו כל כך לתקומתו. בואו נרשה לעצמנו לדמיין את ר’ שמעון בר יוחאי, כשהוא מטפס בחשאי אל ראש הזיתים, אולי בחסות החשכה של שעת לילה מאוחרת, וצופה בבעתה אל העיר הרומית החדשה איליה קפיטולינה שנבנתה על חורבות ירושלים, ואל המקדש הפגאני שבנו הרומאים על חורבות בית המקדש. האם נוכל לחוש את עוצמת הכאב שהוא חש?
“‘אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה’ יֵרָאֶה’ (בראשית כב, יד) […] מה הר הפקירא לכל מאן דבעי בעלמא, אוף אתר דא קדישא הפקירא לקבלא לכל מאן דבעי בעלמא (זהר, ח”ט, פרשת יתרו, דף סט ע”ב). תרגום: מה הר הפקר לכל מי שרוצה בעולם, אף מקום זה הקדוש (הר הבית) הפקר לקבל לכל מי שרוצה בעולם.
5.2021
