בית הקברות היהודי של ירושלים בימי הבית השני השתרע על פני ארבע רוחותיה של העיר. גם הר הזיתים, ששימש לקבורה יהודית מאז ימי הבית הראשון ועד ימינו, ‘התברך’ במערות קבורה רבות מתקופה זו. אחת ממערות הקבורה הללו יוצאת דופן ומיוחדת, הן במאפייניה והן בממדיה.
בשנת 1889 סייר קונרד שיק ברכס הר הזיתים. שיק היה אדריכל גרמני, נוצרי פרוטסטנטי, שהתגורר בירושלים, ועסק במיפוי ובתכנון בתים ושכונות, אבל אהב יותר מכול את חקר צפונותיה הארכאולוגיות של עיר הקודש. באותם ימים בנתה הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית את כנסיית וירי גליליי בראש ההר, מצפון לשכונת א-טור. בעבודות הבנייה נחשפו קברים יהודיים רבים מתקופת הבית השני, ושיק חש צורך להגיע בעצמו למקום, אולי מפני שחשש מפגיעה של עבודות הבנייה בעתיקות.
בפאתיה הדרומיים של החצר הוא זיהה פתח של מערת קבורה. הוא השתחל פנימה אל חדר קבורה, שבמרכזו נחצב בור ומסביבו משכבי קבורה. בדופני החדר הוא זיהה ספסל אבן מוגבה ומערכות של כוכי קבורה הטיפוסיים לשלהי תקופת הבית השני. בעודו בוחן את הדופן הדרומית של המערה באמצעות אבוקת האור, הוא זיהה מעבר אל חלל נוסף. שיק נכנס לתוכו ונדהם לגלות מערכת מסועפת ומתמשכת של מסדרונות ומעברים לחדרי קבורה רבים. במשך שעות הוא סבב בין החללים הצרים והסבוכים, והותיר בידינו את התרשים המפורט של המערה:
- Schik, “The Mount of Olives”, Palestine Exploration Fund Quarterly Statement, 21 (1889), p. 180.
שיק טען שמערת הכניסה למערכת היא מערכת קבורה יהודית מימי הבית השני (בתרשים, בצדו הימני [הצפוני]: Old Jewish Chamber). בתקופה מאוחרת יותר, כנראה בתקופה הביזנטית, נפרץ הקיר הדרומי של המערה היהודית וממנו ואילך נחצבה מערכת הקבורה המסועפת.
שיק, שהופתע ממערכת הקבורה שכמותה לא נמצאה בירושלים, כינה אותה ‘קטקומבות’. קטקומבה היא מערכת קבורה תת קרקעית, המסועפת במסדרונות ובאולמות. המילה עצמה היא תרכובת משונה של מילה יוונית (קאטה – ליד) ומילה לטינית (קומבה – קבר), שפירושה: ליד הקבר. שיטת הקבורה הזו מוכרת מרחבי העולם העתיק, ובאיטליה נמצאו אף מערכות באורך אלפי מטרים (!). גם ‘אצלנו’, בבית שערים שבגליל התחתון, נמצאו קטקומבות יהודיות מן התקופה הביזנטית, אך שיטה זו לא נפוצה, ובירושלים עצמה היא היחידה מסוגה, כמעט.
מדוע כמעט? כי לא הרחק מדרום לווירי גליליי, במרומי רכס הר הזיתים, נמצאת מערת קבורה מוכרת יותר, המכונה ‘קברי הנביאים’. הפעם לא נעיין במסורת המזהה את המערה עם שלושת הנביאים חגי, זכריה ומלאכי, אלא רק במאפייניה הפיזיים הייחודיים של מערת הקבורה, שנחקרה לראשונה בידי הארכאולוג הצרפתי שָארל סימון קְלֶרְמוֹן-גָנוֹ בשנת 1899: מדרגות אבן חצובות בסלע מוליכות אל חדר עגול שבראשו פתח קטן. מדפנותיו של החדר מתפצלים שני מסדרונות, שכל אחד מהם יוצר חצי עיגול. לאורך הדפנות נחצבו כשלושים כוכי קבורה, והחוקרים תארכו אותם למאות ה-5-4 לספה”נ, דהיינו לתקופה הביזנטית.
תרשים קברי הנביאים (ז’ וילנאי, אריאל: אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, תל אביב תשמ”ו, עמ’ 6474).
צורתה המשונה של המערה מיוחדת בפני עצמה, אלא שבכך לא תמו חידותיה. לצדי המסדרון העגול הפנימי התגלו שתי מערות קטנות, עם חדרים וכוכים המאפיינים את הקבורה היהודית במאה ה-1 לספה”נ, בשלהי ימי הבית השני. אחת מהן (מסומנת באדום) נמצאת בדיוק מול מדרגות הכניסה לאתר, השנייה (מסומנת בכחול) ממוקמת בגבוה ממפלס המערה ולכן נראה שהחוצבים פגעו בה בשוגג. בנוסף, בתרשים אפשר להבחין בהסתעפות של המערה משמאל לכניסה הראשית שלה, אבל כיום היא חסומה בקיר אבנים ואין לדעת מה טיבה.
החוקרים אמנם מסתפקים באשר למאפיינים הארכאולוגים של מערת קברי הנביאים (י’ פטריך, “קבורה ראשונה על פי מקורות חז”ל – לביאורם של מונחים”, א’ זינגר [עורך], קברים ונוהגי קבורה בארץ ישראל בעת העתיקה”, ירושלים תשנ”ד, עמ’ 209-206; ג’ אבני וב’ זיסו, “קברי הנביאים שבהר הזיתים – בחינה מחודשת”, חידושים בחקר ירושלים, 5 [1999], עמ’ עמ’ 127-117), אבל אם שני חדרי הקבורה הם אכן מימי הבית השני הם מעוררים קושי: כיצד מתפצלים חדרי קבורה קדומים (מתקופת הבית השני) מתוך חללי קבורה מאוחרים (מהתקופה הביזנטית)?
אולי עלינו להסביר שמערכת הקבורה הקדומה הייתה אכן מתקופת הבית השני, אלא שהיא נראתה מלכתחילה שונה לגמרי, והחללים הנראים כיום היו בקצה של אותה מערכת. כעבור כמה מאות שנים – בתקופה הביזנטית – הוסבה המערה היהודית הקדומה למערה נוצרית, והיא נחצבה מחדש כך ששינתה אותה לחלוטין. אם כן, מערת הקבורה נחצבה באופן ששינה לחלוטין את פניה של המערה הקדומה, וכל שנותר מן המערה הקדומה הוא שני חדרים, ששרדו כדי לספר לנו את תולדותיה.
כוכי הקבורה במערת הנביאים (באדיבות רפי כפיר, אתר love-jerusalem).
בין שתי מערכות הקבורה בראש הר הזיתים – מערת ‘קברי הנביאים’ והקטקומבה של וירי גליליי – יש קווי דמיון מעניינים: חדירה נוצרית-ביזנטית אל תוך מערת קבורה יהודית מימי הבית השני, והרחבתה בחציבת מסדרונות ואולמות נוספים.
תודתי לחברי דניאל שני, חוקר ירושלים, על עזרתו בהכנת הרשימה.
6.2021
