מתעניינים בסיור? צרו קשר

המכונית הראשונה בירושלים

בחודש מרץ 1908 התחוללה מהפכה היסטורית, בעיר שיודעת דבר או שניים על מהפכות היסטוריות: מכונית, מכונית עם מנוע, שני פנסים וארבעה גלגלים, הופיעה בשערי העיר. מבשרי המהפכה היו צ’ארלס גילדן, איש עסקים אמריקני, שישב מאחורי ההגה של הרכב המקרטע, ואשתו קרסטה שישבה לצדו ונופפה להמון שיצא לחזות בפלא.

אם אתה מחזיק בדעות קדומות וחשוכות, שמכוניות מעניינות רק גברים, אתה כנראה צודק… בתצלום, המנציח את הופעת המכונית של גילדן בכניסה לשער יפו, נראה ערב-רב ירושלמי, של גברים, וגברים בלבד, מכל הגילאים והעדות. לאמיתו של דבר, הנשים הירושלמיות החמיצו את האירוע מסיבה שונה לגמרי. קוד ההתנהגות הנשית בירושלים בשלהי התקופה העות’מאנית לא ראה בעין יפה – בלשון המעטה – התגודדות מעורבת במרחב הציבורי (צילום: Lowell Historical Society).

המהפכה המוטורית תפסה את ירושלים לא מוכנה (ובינינו לבין עצמנו, יחלפו עוד מאה שנה ויותר והיא עדיין תהיה מופתעת ולא מוכנה), אבל מהפכה זו עתידה לשנות את קצב חייה.

בעיר שכבר ראתה את כל סוגי המוות, הטפשות, הנֵס והכאב, קשה לחולל נפלאות, אך המכונית הראשונה הפתיעה אפילו אותה. זו היתה “נַאפְּיֶיר” קטנה ועזה שנפרקה מאנייה לרגלי הכרמל ודהרה ברחבי הארץ, הממה את עיני התושבים, את אוזניהם וחוטמיהם, והציגה לפניהם את עולם ההוללות הפרוע של הבעירה הפנימית. דיפוני התולענה הממורקים שלה, פעימות הלב שעלו מגופה, העדרן של טרדות כמו עגלונים נרגנים, מוסרות מסתבכות וסוסים חולמים בהקיץ – הקסימו את כל רואיה. ביום קיץ נאה הגיעה לירושלים והקטירה בה את הלבונה הזרה של בנזין וקאוצ’וק, עור ומתכת חמה. הנהג, אמריקני כבן חמישים, משופם וגבה-קומה, עדוי במעיל פרשים, בשיניים ענקיות ובכובע מצחייה, החנה אותה ליד שער שכם […]. הוא הסיר את משקפי האבק ואת כפפות הנהיגה, התערב ללא מורא בקהל הנאספים, לחץ ידיים ואמר: “מיסטר אנד מיסיס צ’ארלס גלידן אוף בוסטון”. מיסיס צ’ארלס גלידן, אדמונית וחייכנית, הגדילה את התדהמה. גם היא לחצה ידיים וגם היא נעלה מגפי-רכיבה. נמשיה ועיניה זהרו, צעיף המשי שלצוָארה הסתחרר ברוח ומכנסי הטוויד שלה הוכיחו לקהל הנרעש שרגליה מתחברות זו לזו. עד אותו זמן הצליחו ראשי הדתות לדורותיהם לשכנע כל גבר בעיר שאשתו שלו היא האשה היחידה בעולם שרגליה נפגשות, כדי שלא יחמוד את צומת רגליה של אחרת. לשם כך בדו שקרים, איימו איומים ותפרו שמלות אטומות לאור ולאמת. והנה באו האמריקני, אשתו, מכנסיה ומכוניתם, והפכו את כל הסדרים על פיהם (מאיר שלו, עשָׂו, תל אביב תשנ”א, עמ’ 216-215).

הבשורה הייתה מהפכנית לא רק בקנה מידה ירושלמי מקומי, אלא בקנה מידה עולמי, שכן באותה עת הייתה תעשיית המכוניות רק בחיתוליה. ב-1908, ממש באותם ימים שבה הבקיעה מכונית ה’נאפייר’ את שערי ירושלים, הוקמו שתי חברות רכב אמריקניות: ג’נרל מוטורס וקדילאק. באותה שנה עצמה הציג הנרי פוֹרְד, תעשיין מדטרויט שבמישיגן, ארה”ב, את מכונית הפורד מודל T. מכונית זו יוצרה בפס ייצור אחיד ובישרה את תחילת עידן הייצור התעשייתי של המכוניות. זו לא המכונית הראשונה שיוצרה בפס ייצור, אבל היא יוצרה בכמויות גדולות ובמחיר שווה לכל נפש, 345 דולר (!), והייתה למכונית הנפוצה יותר באמריקה בראשית המאה ה-20. אגב, ה’פורד T’ הייתה לימים המכונית הראשונה שבאה לארץ הקודש כדי ‘לעשות עלייה’ ולא רק כדי לטייל. מי שייבא אותה ארצה היה אהרן אהרונסון מזכרון יעקב, שזכור לנו בעיקר כבוטנאי וכאיש מחתרת ניל”י, ופחות כנהג העברי הראשון בארץ ישראל.

“זכתה העיר ירושלים גם לאוטומוביל”, הכריז מנדל קרמר בעיתון ‘ההשקפה’. אוטומוביל היא מילה גרמנית, שפירושה ‘מניע את עצמו’, רוצה לומר: הכרכרה בעלת ההנעה העצמית שאינה זקוקה לסוסים. אבל עורך עיתון ‘ההשקפה’ היה אליעזר בן יהודה, הקנאי הנודע לעברית, והוא הסכים להדפיס את הביטוי הזה בעיתונו רק כדי להסביר לציבור שהאוטומוביל אינו אלא “עגלה מכונית”.

“עגלה מכונית” הוא צירוף של שתי מילים תנ”כיות. ה’מכונות’ המקראיות היו הבסיסים שעליו הונחו הכיורים בחצר בית המקדש הראשון, והן היו ניידות משום שהוצבו על גלגלים (מלכים א ז, לח). המילה ‘מָכינה’ שימשה גם בשפה היוונית, במשמעות המכשיר שבאמצעותו היו מעלים דמויות של אלים אל במות התאטרון (המשמעות הזאת השתמרה בביטוי הלטיני ‘דאוס אקס מכינה’, שפירושו ‘אל מן המכונה’, ומשמעותו פתרון חיצוני ובלתי צפוי בעלילה). מהיוונית התגלגלה ה’מכינה’ אל הלטינית, וממנה אל הצרפתית וללשונות אירופה, והייתה ל- machine, במשמעות מכונה.

דאר היום, 10.8.1919

בן יהודה חשב שהצירוף “עגלה מכונית” הכרחי, כדי שיהיה ברור שמדובר במכונה מתנייעת. אבל כעבור כמה שנים, לאחר מלחמת העולם הראשונה, עברה עריכת עיתון ‘ההשקפה’ לידי בנו, איתמר בן אב”י, ותחת קולמוסו הונהג המונח המקוצר ‘מכונית’. וטוב שכך. עם ה’מכונית’ אנחנו לא מוצאים חנייה, אז תארו לעצמכם מה היה אילו הייתה לנו ‘עגלה מכונית’…

 

ד"ר אייל דודסון

רוצים לקבל עדכונים ? מוזמנים להרשם לניוזלטר שלי וכל העדכונים ישלחו אליכן למייל

דילוג לתוכן