מנחם נייטין נולד בסוּבָלְק שברוסיה (בימינו בפולין), גלה לשיקגו, ארצות הברית, שם התעשר. בהיותו חשׂוּךְ בנים החליט להשקיע את הונו בבניית בית תורה ותפילה בירושלים, ולהקדיש אותו לכולל סוּבָלְק. סביב שנת 1900 חנך חצר גדולה, ששכנה בקצה הדרומי של רחוב היהודים. היא כללה 13 יחידות דיור לנזקקים, בית כנסת ובית מדרש.
“בי”כ שונה הלכות” בפינת הרחובות היהודים וקרלין, במפה ששׂרטט אברהם הלפרין בשנת 1947. רחוב קרלין נקרא בימינו רחוב התופים.
בדברי הספד לנייטין, שנכתבו בעיתון ‘חבצלת’ לאחר פטירתו, הודגש שבית המדרש לא נועד לתלמידי חכמים שתורתם אומנותם, אלא דווקא ל”האומנים והפועלים החפצים לקבוע עתים לתורה”:
עיתון חבצלת, 23.11.1903. הידיעה מתייחסת למותו של מנחם נייטין, ומזכירה את בית המדרש שהקים בעיר העתיקה ואת השכונה שבנה בכספו בעיר החדשה. זו שכונת בתי נייטין, בין בתי אונגרין לרחוב מאה שערים. השכונה נוסדה בשנת 1902 כשכונת הקדש ונועדה למגורי נזקקים.
ואכן, כך מודגש גם בעדויות היסטוריות נוספות, למשל:
“בית הכנסת שונה הלכות היה מקום לתפילה וללימוד דיני ישראל בשביל בעלי מלאכה. התפילות נערכו כאן בשעות המוקדמות של הבוקר, ובין מנחה למעריב היו יושבים על יד שולחנות לשמוע שעור בשֻלחן ערוך או בפרשת השבוע מפי תלמיד חכם היודע להחדיר את תלמודו למסובים” (א’ שושן, ירושלים עירי, רחובות תשמ”א, עמ’ 216).
מאפיין זה איננו מובן מאליו בישיבות האשכנזיות של היישוב הישן בשלהי התקופה העות’מאנית, שלא דגלו בחיי תורה ועבודה. אפשר גם ששמו של בית המדרש – ‘שונה הלכות’ או ‘שוני הלכות’ – מרמז על כך שלא נועד ללמדנים מפולפלים אלא ליהודים המבקשים את התכלית המעשית בלימוד. מקורו של השם באמרת חכמים ידועה: “תנא דבֵי אליהו: כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא” (בבלי, נידה עג ע”א).
לפי עדות נוספת, בית המדרש היה נקי ומסודר – מאפיין נוסף שייחד אותו מבתי המדרש האחרים:
“בקצה רחוב היהודים, בדרומו, נמצא בסמטה בית הכנסת שונה הלכות […] נקיון וסדר שוררים בבית הזה, ביחוד בששת הארונות המלאים ספרים. שמָש מיוחד אין בו, אלא כל המתפללים משמשים בו, והתחלקו ביניהם תפקידי בית הכנסת, וממלאים אותם בהקפדה ובאמונה” (יצחק שפירא, ירושלים העיר העתיקה תולדה והווי, ירושלים תש”ה, עמ’ 54-53).
עם שיקום הרובע היהודי לאחר מלחמת ששת הימים (1967) נקבעו שמות חדשים לרחובות הרובע – מהם חידשו שמות ישנים (כגון: היהודים, הקראים), מהם נלקחו מכלי המקדש ומסדרי העבודה בו (כגון: העומר, השוערים, הגתית) ומהם הנציחו שמות מוסדות היסטוריים (כגון: בית אל, תפארת ישראל). בצפונו של הרובע נקבע רחוב שוני הלכות.
כאמור, ‘שוני הלכות’ הוא שמו של בית מדרש היסטורי, ולכאורה שם הרחוב משתייך לקטגוריה השלישית הנ”ל, אבל אם כך היה ראוי לקבוע אותו דווקא בדרומו של הרובע היהודי, ולא בצפונו. אלא שבאתר הרשמי של עיריית ירושלים נקבע הנימוק לשמו של הרחוב ללא כל זיקה לבית המדרש של בעלי המלאכה. כך נכתב שם בפשטות: “על שם חברות לומדי ההלכות”. גם עמי מיטב, חוקר העיר העתיקה, הסביר באופן דומה:
“על שם חבורות של תלמידי חכמים שהתכנסו ללימוד הלכה” (ע’ מיטב, ירושלים: קילומטר מרובע אחד, ירושלים 2015, עמ’ 71).
נימוק זה נשמע תמוה. כידוע, שמות רחובות נועדו להנצחה ולא לאזכורים כלליים. הלא כשם שאין טעם לקבוע רחוב לזכר ‘מתפללים’ או ‘שומרי משקל’ כך אין טעם לקבוע רחוב לזכר ‘לומדי הלכות’. אם כך, מהו מקור שמו של הרחוב? פניתי אל שתיים מוותיקות הרובע ומן הבקיאות בענייני הרובע – ברכה סליי ואסתר פויכטונגר, ושתיהן סבורות שמדובר בטעות. לטענתן, קובעי שמות הרחובות פשוט החליפו בשגגה את בית המדרש ‘שונה הלכות’ עם בית הכנסת הקדום ב’חצר גמילות חסדים’ (כיום משמש את חסידי ללוב, ובעבר את ישיבת בתוככי ירושלים, ברחוב הביכורים 4), ולאחר שנשתרשה הטעות שוב אין להשיבה.
רחוב שוני הלכות פינת העומר – בשנת 1920 ובשנת 2014 (באדיבות עמי מיטב ופוטו איליה).
אבל אם אכן מדובר בטעות, כיצד היא קרתה?
בשנת 1994 זכתה רבקה ויינגרטן בתואר הכבוד ‘יקירת ירושלים’. רבקה נולדה בעיר העתיקה, בבית שבו נולדה ובו נולדו אבותיה מאז ראשית המאה ה-19, ברחוב אור החיים 6. התואר הוענק לה בזכות פעילותה הציבורית המרשימה, ובין נימוקי ועדת התואר נכתב בין השאר:
“מששוחררה העיר העתיקה על ידי צה”ל במלחמת ששת הימים, היתה הגב’ ויינגרטן הראשונה בשבים להתגורר ברובע היהודי. על פי הנחיותיה, הוכנה המפה הראשונה של הרובע בה פורטו הרחובות, המוסדות והאתרים הקדושים המצויים בו”.
לכאורה, הנה נמצא מקור הטעות. כדי לוודא זאת היה מן הראוי לשאול את רבקה ויינגרטן, אלא שהיא נפטרה זה מכבר (בשנת 2013), לדאבון הלב. בצר לי, פניתי אל חברי משה ויינגרטן, בנה של רבקה. את תשובתו אני מביא כאן ככתבה וכלשונה:
“מספר שבועות לאחר מלחמת ששת הימים הגיעה לביתנו ברחביה משלחת בראשות מתכנן המחוז של משרד הפנים בירושלים, וכן סגנו של המושל הצבאי מטעם צה”ל שהיה מופקד בשעתו על ירושלים העתיקה. הם פנו לאמי, שהיתה המנהלת הבכירה ביותר אותם ימים בשרות המדינה, מה שקרוי היום ‘ראש רשות המיסים’ במשרד האוצר. כידוע, היתה אישה חכמה ביותר ובעלת זכרון פנומנלי. נציגי הצבא ביקשו מיפוי של בתי כנסת ומדרש עד 48′ שכן היתה החלטה לפנות מהם פולשים באם לא עזבו מיזמתם. נציגי התכנון בקשו לקבל את אותם שמות רחובות וסמטאות ולקרוא אותם בשמותיהם המקוריים. אמא עמדה במשימות למופת. אגב, היו רחובות ברובע בשמות עבריים כמו זה של ביתנו שנקרא ‘חארט אל ארמין’ = רחוב הרובע הארמני, כי הוביל לשם. ראשי התכנון פנו ואמרו לגב’ וינגרטן לגבי רעיון לשם עברי, וזו אמרה: קראו לו ‘אור החיים’, ע”ש ביה”כ שלנו – וכך עשו.
לשאלתך – כל שידוע לי הוא שהיה פוזיטיבית רחוב ‘שוני הלכות’ בעבר, וכך הוצג וצוין בארוע הנ”ל. מקור השם לא ידוע וברור לי אישית, “ועל שאינו יודע אומר לא יודע”. בשל הפער של כ-25 שנים ביננו אוכל לברר זאת בשמים יום אחד עם אמי ואף סבי, שבוודאי יודע. השאלה איך אעביר לך אז מידע זה?”
משה ויינגרטן כבר התמודד עם אתגרים מורכבים. אני בטוח שהוא ימצא את הדרך להעביר את המידע…
8.2021
