פעם קראו כאן לבחירות ‘חג לדמוקרטיה’, אבל כשהחג מתרגש עלינו מדי שלושה חודשים, לכולנו קצת קשה יותר לומר הלל שלם. אל תוך אינסוף של מלל ציני, תפל ושקרי, שהציף את אמצעי התקשורת שלנו בשנה האחרונה, אני מבקש להוסיף פרספקטיבה אחרת שתעזור לנו לשוב אל הערכים התמימים אבל החשובים באמת של יום הבחירות, משהו שאולי יחזיר לנו את המוטיבציה לצאת שוב אל הקלפי.
ר’ משה יקותיאל אלפרט נולד בבתי מחסה שברובע היהודי (1895), התחנך בתלמוד התורה עץ חיים וכשבגר לימד בסניף של המוסד בשכונת זכרון משה. בשנת 1938 קיבל מידיהם של הבריטים את תפקיד נציגוּת השכונות הצפוניות של ירושלים, וכדי שזה יישמע מרשים יותר הוא כונה ‘המוכתר’. אלפרט התייחס אל עצמו כשליח ציבור, וניהל יומן בו סקר את פעילותו ואת האירועים שהתרחשו מזווית ראייתו.
בשנת 2014 ראה היומן אור בעריכת ההיסטוריון ד”ר דותן גורן וחוקר מדעי האטמוספירה באוניברסיטת תל אביב פרופ’ פנחס אלפרט, אחיינו של ר’ משה יקותיאל.
ביום 25.1.1949 התקיימו הבחירות הראשונות לכנסת ישראל, שנקראה עדיין ‘האסֵפה המכוננת’. המדינה הצעירה עוד לא הייתה בטוחה כמה אזרחים חיים בה, ולכן לקראת הבחירות היה צורך לבצע מפקד אוכלוסין. לשם כך הוכרז עוֹצר במשך שבע שעות, כדי לאפשר לפוקדים לעבור בין הבתים. בסיומו של המפקד נספרו כחצי מיליון בעלי זכות בחירה. ההתרגשות לקראת ההשתתפות בקביעת דרכה של מדינת היהודים, לראשונה מזה 2,000 שנה, הייתה גדולה, ואין פלא שאחוזי ההצבעה שנרשמו מעוררים קנאה – 87%!
את חוויותיו של אלפרט בבוקרו של יום הבחירות הראשון, בקלפי שברחוב החבשים (הלא הוא רחוב אתיופיה), נביא כאן ככתבן וכלשונן (מתוך הספר הנ”ל, עמ’ 174-173):
בתקווה שאת הבלוג הבא בנושא הבחירות לא נכתוב בעוד שלושה חודשים…
בחירות מוצלחות לכולנו, ולתפארת מדינת ישראל…
