אל בורות המים – טיפ-טיפה על הפתרון הירושלמי הזָמין ביותר למצוקת המים

אסתר רוסו אלבוחר על בור המים בשכונת אוהל משה (עיבוד בצבע: תמר הירדני).

הבורות מתמלאים אפוא במי גשמים, אבל מה עושים כאשר השנה שחונה? זו אכן צרה צרורה, וכשזהו מקור המים היחידי זהו אסון. ברגעי השיא ביום הכיפורים, כאשר הכהן הגדול היה מתייחד עם הקב”ה לרגעים קצרים וגורליים, הוא היה מתפלל על גשם. אבל זו לא הצרה היחידה. מים עומדים בבורות מתעפשים ומזמינים שרצים ושקצים, והם היו כנראה אחת הסיבות למגפות הקטלניות שפרצו בירושלים. כך תיאר את המצב באמצע המאה ה-19 ד”ר טיטוס טובלר, רופא שוויצרי שפעל בירושלים:

“סביבת ירושלים איננה סביבה בריאה. יש אמנם השפעות שליליות אחדות על מצב הבריאות, ביניהן אני מונה את מי הבורות, הן כמי בריכה והן כמי שתייה. הכוונה לאדים העולים מהבורות וברכת אל-בטרכ [=בריכת חזקיהו] והמשקאות שמוציאים מהם, אפילו אם מנקים את הבורות ואת הבריכות באופן תכוף דיו ויסודי דיו – מה שלא תמיד קורה” (ש’ שטרן, “תיאור הרפואה בירושלים באמצע המאה ה-19 על יד ד”ר טיטוס טובלר”, א’ לב ואחרים [עורכים], הרפואה בירושלים לדורותיה, תל אביב תשנ”ט, עמ’ 118-117).

ואכן, בשנת 1927, עם השלמת מפעל המים לירושלים ממעיינות אל-ערוב ובריכות שלמה, ציוו הבריטים לאטום את בורות המים, מטעמי סניטציה ובריאות. את הדליים החליפו אט אט הברזים, ומבלי לעורר דרמה היסטורית נחתם בירושלים עידן בן אלפי שנים. שריד אילם לאותו עידן הוא פתחים רבים של בורות מים אטומים בשכבת בטון עבה, שנפוצים מאוד בשכונות הוותיקות של העיר. כך ‘קונן’ הסופר יעקב יהושע, שחי בשכונת עזרת ישראל, על קצו של עידן הבורות:

“‘שירת מי הבורות’ של ילדותנו פסקה. הדליים שוב לא ‘עלו וירדו’ אל מעמקי הבורות, ובעלות הבית שנהגו להפגש ‘על יד פי הבאר’ בשעות הבוקר, ולשוחח ‘בענינה דיומה’ שוב אינן נפגשות ‘על יד המעין’, והאבן שעל פי הבאר החרושה כיום חריצים עמוקים שנחרשו על ידי חבלי הדליים עומדת בודדה ושוממה. פגישות אלה שלפרקים היו עליזות ולפרקים עצובות, הקלו על ליבותיהן של בעלות הבית אשר שפכו את מרי שיחן עם שכנות וידידות. בורות אלה נטלו אתם מקצת משמחת החיים ששררה בשכונות. כיום שופכת בעלת הבית את מרי שיחה בפני ברז המים אשר במטבחה” (יעקב יהושע, ילדות בירושלים הישנה, ה, ירושלים 1978, עמ’ 30).

ולסיום, צ’ופר – בבלעדיות לקוראינו: בימינו שלנו, כששוק הדיור במשבר וכל כך קשה למצוא דירה, הנה הזדמנות נדל”נית נדירה – חצר להשכרה עם בור מים גדול במחנה יהודה. מי שלא יצליח להגיע בזמן ל”בניני הסולל”, יכול לחייג ב”שַׂחְרָחוֹק” את המספר 45. לא קשה לזכור. רוצו! לפני שהבריטים יאטמו את הבור! “הזריז נשְׂכר”! (מתוך: עיתון דאר היום, 12.11.1925):